משהו רע קורה לנו בשנים האחרונות. כפרטים, כחברה, כמדינה. את הדבר הזה קשה למדוד אלא בראייה היסטורית, בבחינה מוסרית וערכית כנה. אט-אט, וביתר שאת בשנתיים האחרונות, נסדקו היסודות שעליהם בנויה ומושתתת החברה שלנו. הסדקים הפכו כה רחבים וכה עמוקים, כך שאם לא נתעורר בזמן, יום אחד לא נכיר את פניה של הארץ הזו. הדואגים מפני חלוקת הארץ, אלה המגלגלים עיניים לשמיים בשם הקדושה וההבטחה האלוהית, צריכים להיות מוטרדים מחלוקת העם, מהקרע ההולך ומתרחב בתוך החברה הישראלית פנימה.
זמן ארוך מדי התנהלנו כאן בבחינת הייתה החברה הישראלית טייס אוטומטי, המתנהל מכוח האינרציה. התנהלות זו אפשרה לתחלואים שפשטו כאן להתרחב ולהפוך, במקומות מסוימים, למחלה ממארת ממש.
מדינת ישראל ניצבת בימים אלה בפני איומים רציניים, שלא הייתי ממליץ לאיש להקל בהם ראש. הסערה המזרח תיכונית נמשכת וסופה אינו קרוב. ההבטחה שתביא איתה לתהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה במדינות השכנות לנו, נראית היום עדיין רחוקה. תנאי אי-הוודאות, התערערות המשטרים והסכנה להקצנה מוסלמית פונדמנטליסטית, מכניסים את ישראל למסדרון של חוסר ודאות, שאת האור שבקצהו עדיין איננו רואים.
קהת חושים ואטומת לב
בניגוד לקולות המתוזמנים מאוד של המקהלה הלאומית בנושא האירני, אני קובע שהבעיות הלאומיות שלנו מבית גדולות ומסוכנות בהרבה. מתחת לאפנו קמה עלינו ממשלה נבחרת שמועלת במנדט שניתן לה. לצד מדיניות בעייתית של כיבוש ושליטה על עם זר, החלה הממשלה לפגוע ביסודות הדמוקרטיה בישראל הריבונית.
מעולם לא פעלה בישראל ממשלה בדרכים חשוכות כל-כך. אלה נתיבים שמאפיינים משטרים אפלים ולאומניים. לצד הסכנה לאופייה היהודי של המדינה, מתרחב האיום על מהותה הדמוקרטית והליברלית של מדינת ישראל. זו ממשלה שנתנה לאידיאולוגיה הפשיסטית של השוליים שלה לנהל את ראשה ואותה. העננים מתקדרים מעל, וישראל מתנהלת במציאות עגומה שבה מיעוט קיצוני מכתיב בכוח הסחטנות והפחד את סדר היום הלאומי והחברתי.
קמה עלינו ממשלה שמתעלמת מאזרחיה, שמתעמרת ברופאיה, שמתעללת בחלשיה. ממשלה שיכורת כוח, אך חסרת מוסר וערכים. ממשלה מנופחת, מדושנת עונג, אך מנותקת ומשותקת. ממשלה ללא חזון, ללא יעדים וללא הישגים. זו ממשלה שבוחרת מדעת ללכת להליכים משפטיים, להכרעות בתי דין ולוועדות בדיקה, במקום לקבל החלטות ריבוניות של ממשלה נבחרת. זו ממשלה שמעדיפה את המחדל על המעשה, את ההונאה על פני המהות, את הכאילו ואת מראית העין.
מפגן עוצמה אזרחי
במדינת ישראל, יציאתם של מאות אלפי אזרחים לרחובות אינה עניין של מה בכך. מפגן עוצמה אזרחי שכזה, מן הראוי שיעורר וינער את אלה שנבחרו להוביל ולהנהיג את העם בשעה זו. זו הייתה קריאה אותנטית של זעם ומצוקה. מחאה שלא אורגנה מטעמה של מפלגה, ואיש מהדמויות הפוליטיות המוכרות לא ניהל אותה. הממשלה נותרה אדישה, קהת חושים ואטומת לב.
סכנת המדינה הדו-לאומית, שהופכת דה פקטו לעובדה, וחוסר המענה לדרישות החברתיות המכרסמות באחדותנו ובחוסן הלאומי שלנו, הן סכנות חמורות, המאיימות על קיומה וצביונה של מדינת ישראל, יותר מכל איום חיצוני ובכלל זה איום הגרעין האיראני.
מנהיגות שזכתה ביציבות קואליציונית כמוה לא הייתה בישראל שנים רבות, ולא מנצלת אותה כדי לחתור באומץ להסדרה מדינית היסטורית עם שכננו הפלסטינים, איננה מנהיגות ראויה. מנהיגות כזו מפקירה ביודעין את הביטחון ואת העתיד.
מנהיגות שמתעלמת מהסכנה הקיומית הגדולה ביותר לאופייה ולצביונה של המדינה היהודית - סכנת המדינה הדו-לאומית - איננה מנהיגות ראויה.
מנהיגות שממנה תחתיה ועדה כדי לקבוע במקומה את הערכים, את העקרונות ואת כללי המשחק החברתיים והכלכליים - איננה מנהיגות ראויה.
מנהיגות שמתעלמת מזעקת רופאיה, שמאיימת ומתעמרת בהם - איננה מנהיגות ראויה.
מנהיגות שפועלת בדרכים חשוכות, באיומים ובהטלת מורא כלפי שופטיה - אינה מנהיגות ראויה.
מנהיגות שמנסה לשתק ולהפחיד את כלב השמירה של הדמוקרטיה - העיתונות החופשית - איננה מנהיגות ראויה.
מנהיגות שכזו אינה מנהיגות שבטוחה בעצמה, אלא מנהיגות חשוכה ומפוחדת שמביאה עלינו אסון, שמכרסמת אותנו מבפנים, שמאיימת על הלכידות החברתית, המוסריות היהודית והמורשת הישראלית, שהתוו אבות האומה. האזרחים צועקים, והממשלה חירשת, אילמת ועיוורת. בימים אלה, כל חבר קואליציה, שולי ככל שיהיה, כישר בעיניו יעשה. אין דין, אין דיין, ובעיקר אין מבוגר אחראי שאוחז בהגה.
צומת דרכים
השינוי אליו מובילה אותנו בימים אלה ממשלת ישראל אינו השינוי שצעקו מאות אלפי צעירים בקיץ האחרון. לא לכך פיללו מאות אלפי הצעירים והצעירות ששטפו את רחובות הערים. הדרישה שקולה הצלול הגיע לכל בית בישראל קראה לחברה צודקת יותר, הוגנת יותר ומאוחדת יותר. במקום זה קיבלנו שינוי מזן אחר לגמרי. שינוי של פירוד, של פילוג. שינוי חשוך, לאומני ואנטי-דמוקרטי, מהזן הגרוע ביותר, המסוכן ביותר והרע ביותר.
מדינת ישראל הגיעה לצומת דרכים ועלינו להחליט באיזו דרך אנחנו רוצים לצעוד. בדרך הקדמה, הדמוקרטיה הנאורה, האחדות והרעות; או בדרך האפלה והחשוכה, חסרת התקווה והחזון - אליה מוביל אותנו ראש ממשלה חלש ומפוחד, המונע על-ידי פחדים ומשותק על-ידי פרנויה הישרדותית.
עלינו להחליט עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי. לפני שלא נכיר את פניה של המדינה עליה חלמנו ואליה ערגנו 2000 שנה, מדינה שאנחנו כל-כך אוהבים ועליה אנחנו נכונים להגן, אף במחיר חיינו.
הגיעה העת לשינוי. הגיע הזמן לתיקון. זו השעה, זה הזמן, זה הרגע. בחירות. לפני שיהיה מאוחר מדי.
שאול מופז הוא ח"כ בקדימה ויו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
