כשכספי חוזר לארץ הוא מתקבל בכבוד מלאכים ושטיח אדום. ובצדק! ככלות הכול, כמה כדורסלנים ישראלים נגעו בטופ שכספי הגיע אליו: הליגה הטובה בעולם?
יוסי בניון, שחקן אימפריה הנקראת צ'לסי. בתואר היחיד שהקבוצה לקחה העונה – הליגה האירופית – יש לו חלק לא קטן: יוסי שיחק בליגה האירופית יותר דקות מג'ון טרי ולמפארד למשל. ומשום מה, מאמן נבחרת הכדורגל שלנו – שיש לפחות 25 נבחרות טובות ממנה ביבשת אם לא יותר – בחר להדיר אותו ברגעי האמת של הקמפיין. כל זאת, ברוח גבית של חכמולוגים מהתקשורת המזכירים לי את חגבי הארבה: באים בלהקה, זורעים הרס והולכים לאן שלוקחת אותם הרוח.
לא ראש לשועלים
בניון מיקם עצמו מזמן כגדול בהיסטוריה. אין כדורגלן ישראלי עם רצף הישגים מדהים כמו שלו: בגיל 16 הוליך במו רגליו את נבחרת הנערים למקום ה-3 באירופה, הישג שספק אם נזכה לראותו בדורות הבאים. במו רגליו, כי מאותה נבחרת – כולל המאמן – לא הגיע אף שחקן לשום מקום מיוחד, שלא לדבר על הכמות המזערית של שחקני ליגת על שיצאו ממנה.
בניון הגיע למכבי חיפה אחרי שנים שחונות, הוליך אותה לרבע-גמר גביע אירופה למחזיקות ולשתי אליפויות מרהיבות.
כשהלך לספרד במהלך שגוי לטעמי (סנטאנדר הייתה קטנה עליו מהתחלה) הטביע את חותמו מלכתחילה, עד שווסטהאם שמה עליו את היד. משם המשיך יוסי לליברפול וצ'לסי – אימפריות מפחידות שמחזיקות בעשרות תארים מקומיים ואירופיים. הוא לא סתם עבר בקבוצות האלו, אלא הרקיע שחקים: כולל רביעייה בצ'מפיונס ליג, שער ניצחון בלתי-רגיל מול ריאל מדריד, נוכחות ברגעי הכרעה ושילוב טבעי עם כוכבים גדולים שאנחנו רגילים לראות רק בטלוויזיה.
בניון הוא כתלמיד המתעקש להידבק להקבצה א' במקום להיות המלך של הקבצה ג'. במקום להוקיר אותו על כך, מקשקשים כאן שהוא לא יכול לתרום לנבחרת, למרות שבפועל הוא, עדיין, לא רואה אף שחקן אחר בסגל – לרבות אלו המבקשים להיכנס לנעליו.
לא יזיק למאמן הנבחרת ללמוד קצת מהכדורסל: סגידה לכוכב הכי גדול שלך היא לא מגרעה, אלא מעלה שבאה לידי ביטוי בתוצאות.