אז הממשלה החדשה כביכול קטנה יותר, אבל לא בהכרח. פחות שרים וסגני שרים, אבל עם משרדים חדשים כמו שיתוף פעולה אזורי ומשרד לאסטרטגיה ויחסים בין לאומיים. מצד אחד, גם יאיר לפיד וגם נפתלי בנט התחייבו לדאוג למעמד הביניים. מצד שני, שניהם מחזיקים בדעות ניאו ליברליות, ולא ברור עדיין עד כמה האינטרס הציבורי הרחב אכן עומד בראש מעייניהם.
בין הבטחות של מערכת בחירות לבין התנהלות לאורך קדנציה, יש לא מעט הבדלים, כפי שהניסיון מלמד אותנו. אחד הדברים המרכזיים שיכולים לעשות נבחרינו שהבטיחו "פוליטיקה חדשה" זה לדאוג לקיים את ההבטחות שהם פיזרו בדרך אל הממשלה. האם יעשו זאת? רק הזמן יגיד. בינתיים נראה שיש סיבה לאופטימיות.
עד לכנסת האחרונה ולממשלה היוצאת, כל חבר כנסת ושר חדש נכנסו למציאות שבה לבעלי אינטרסים מסוימים יש יכולת השפעה על מקבלי ההחלטות בצורה בלתי פרופוציונאלית לחלקם באוכלוסייה. לרבים מהם היתה דלת פתוחה אצל הבכירים ביותר במדינה, וקולם נשמע בצורה הרבה יותר ברורה מאשר קולו של הציבור הרחב.
ולציבור הרחב לא נותר אלא להתלונן, לקטר ולספוג. נקודת המפנה היתה, כמובן, בקיץ 2011, אז נאספו כל אותם קיטורי סלון מול הטלוויזיה ופוסטים זועמים בפייסבוק אל מאות אלפי קולות שיצאו לרחובות ולכיכרות ודרשו את מה שמגיע לנו בחוק ובזכות. רובם המוחלט של אותם הזועקים חזרו לביתם בסוף אותו הקיץ, אבל העבודה נמשכה – ביצירת ארגונים, עמותות ויוזמות שונות ש"ימסדו" את אותה הזעקה, יאפשרו לה להמשיך ולהדהד לאורך זמן, והכי חשוב – יביאו אותה לאוזניים של מקבלי ההחלטות, שעד כה התעלמו מאיתנו.
הפוליטיקאים לא יוכלו להתעלם
ועכשיו נכנסות לפעילות כנסת חדשה וממשלה חדשה, שבתוכן יושבים אנשים ונשים שעבורם אותם מוסדות והתארגנויות אזרחיות יכולות להיות חלק בלתי נפרד מהתנאים הפוליטיים שבהם עליהם לפעול. אבל זהו רק הפוטנציאל. בפועל אותן יוזמות והתארגנויות לא יוכלו להשפיע על המציאות הפוליטית ללא שיעמדו מאחוריהן לפחות חלק מאותם מאות אלפים שיצאו להפגין לפני שנה וחצי, ויסייעו להן כל אחד בדרכו.
זה שוב תורו של הציבור הרחב להשמיע את קולו, כמו אז בקיץ הלוהט ההוא. התפקיד של הפעילים המחויבים הוא ליצור תשתית שבה כל אחד ואחת – גם הורים לילדים, גם אנשים קשי יום, גם סתם אנשים עסוקים שמלחמת ההישרדות הכלכלית לא מותירה להם זמן ואנרגיה לפעילות נוספת – יוכלו להשמיע את קולם, כל אחד לפי יכולתו. אבל זה התפקיד של כל אחד ואחת מאיתנו להשתמש באותה תשתית, באותם כלים.
אם זה מה שיהיה, אז אותם פוליטיקאים חדשים לא יוכלו עוד להתעלם מאיתנו. בפעם הבאה שהלוביסט של חברות האנרגיה או הבנקים ידפוק על דלתם, הם יידעו שהדפיקה הבאה או הטלפון הבא יהיה מאיתנו, הלוביסטים של העם. כך נגרום לשינוי סדר העדיפויות במדינה, באופן איטי אך עקבי, נחזיר את האינטרס שלנו לרשימה ונקדם אותו אט אט לראשה.
אהרן פורת משמש כעורך התוכן והמידע של תנועת עורו