הייתי בחו"ל. קשה כמו תמיד לחזור, ועוד יותר קשה לגלות איזה חדשות פספסתי בארץ בימים האחרונים.

בזמן שעשיתי בטן־גב ביוון פרשת ניר חפץ, תגלית השנה של התקשורת הישראלית, המשיכה להתפתח. אם כשטסתי עוד נשמעו ברקע הדי הפצפצים, אחרי הנחיתה בארץ גיליתי שהדיון הוא כעת על פתיתים, לא פחות, וזה אם נתעלם מחשיפת הפוליצר על אודות החלפת השולחן לפני הגעתו של דוד טראמפ לבית רה"מ.

אין ספק, פרקליט המדינה שי ניצן יכול להרגיש גאה בעצמו. מסתבר שאצלנו בישראל יודעים במה להשקיע את המשאבים. דין פתיתים כדין, למשל, פרוטקשן בנגב - כי מה זה חשוב? אלימות? שוחד במאות מיליונים? יריות באוויר ונשים שנרצחות? כל זה חסר משמעות. אבל זה ששרה נתניהו ביקשה דג ולא פתיתים - זה מניע לחקירת משטרה. תגידו, מה אתם, חולי נפש? אומרים שיש פה בעיות, אבל הבעיות הן של מי שחוקר את החרטה הזו.

ולא רק שלהם. גם אם הפתיתים לא יגיעו למישור הפלילי - מה שסביר שיקרה, כי, נו באמת - הרי שגם העיתונאים פה לא יכולים לסיים את הצלחת. אני מציע שתסתכלו עליהם ותשאלו את עצמכם מי מאותם עיתונאים נסע על חשבון אנשי עסקים זרים, חברות מסחריות ואילי הון. מה הצדקנות הזו? מה ההתחסדות הזו?

ובינתיים שוב פוליטיקאים בשמאל מעלים את התמונה של גולדה מאיר הצנועה במטבחה ואת יצחק רבין שלקח את האחריות באופן אצילי - מה שלא באמת קרה. בניגוד לשקר הזה, רבין הלך הביתה אחרי שהיועמ"ש דאז אהרן ברק שם לו אקדח על השולחן והבהיר: או שתתפטר או שיוגש נגדך כתב אישום. את הקנס שנגזר על רעייתו, נזכיר, לא הוא שילם מכיסו אלא החברים שלו. אז אל תגלגלו עיניים.

לצנזר את אריסטו

חיים רמון נמצא בלב סערה ציבורית, כשגל מחאה שוטף את מסדרונות האקדמיה וקורא לא לאשר לו לעסוק בהוראה באוניברסיטת תל אביב בשל עברו הפלילי. אני דווקא מגן עליו.

ברגע שאדם נשפט, נענש ומרצה את העונש שנקבע לו, ולא חזר על זה מאז - הוא כשר, מבחינתי, לכל דבר. חיים רמון עבר את הכל ואין שום בעיה בעיני שילמד. ולפני שתאשימו אותי בצביעות - זה נכון לכל אדם בכל עבירה.

הרי אם חיים רמון לא יכול ללמד באוניברסיטה, אז בהמשך לסוף השבוע האחרון שלי ביוון - מה יגידו סוקרטס, אריסטו ואפלטון? הרי הוא וכל חבר מרעיו הסתובבו כל הזמן עם ילדים קטנים. אולי גם נחרים את כל לימודי הפילוסופיה ונוציא אותם מספרי הלימוד? אולי נמחק את דוסטוייבסקי מתוכניות הלימודים כי הוא היה אנטישמי מזיל ריר? או את גוגול?

וצריך להגיד עוד משהו משמעותי: חיים רמון הביע התנצלות כבר בחקירה הראשונה. הוא ביקש להתנצל עוד בעימות הראשון עם המתלוננת בווידאו, ובמהלך המשפט הוא שוב הביע את צערו. רמון לא מהמחנה שלי, דעותינו שונות, אבל צריך להגיד את האמת: די! תרדו ממנו. מספיק.

מה כן אפשר להגיד? שתביעת ההשתקה שלו מטומטמת.

מה למדתי על מצבה של ישראל כשחיפשתי חנייה

האמינו לי, המצב של מדינת ישראל קשה מאוד. איפה רואים את זה הכי טוב? בנמל התעופה בן גוריון.

בשבוע שעבר גיליתי שמרוב שאין מקום במגרשי החנייה לטווח ארוך פשוט הפסיקו לגבות עליה כסף. זה קרה אחרי שפתחו עוד מגרש ועוד מגרש, וכולם מפוצצים. שערורייה! במגרש האחרון שבו חניתי, על אדמת כורכר בשטח שכנראה יותר קרוב לבסיס חקר העב"מים של חיל האוויר מאשר לבית הנתיבות, כבר השארתי את רכבי ארבעה ימים בלי כסף. אין מה להגיד, קשה. הרכב עומד לבד, בשמש, בלי שמירה. ממש מתסכל.

האזינו למונולוג המלא של אראל סג"ל מתוך תכניתו ב-103FM