מערכת הבחירות הנוכחית חושפת את התקשורת בעליבותה וחולשתה. אחרי שנים שבהן סבל נתניהו מ"תקשורת שמאלנית" שמבקרת אותו, הוא הצליח לנצח אותה. לא רק בהתעלמות ממנה, בשימוש בכלי תקשורת שנוחים לו כמו "ישראל היום", ואפילו לא רק בזכות דיבור ישיר לישראלים דרך עמוד הפייסבוק הגדול שלו תוך שהוא עוקף את התקשורת הממוסדת הוותיקה. הוא ניצח את התקשורת בגלל שהוא למד היטב את חולשותיה ומוכיח שהפך לשועל התקשורת הכי טוב בסביבה.
ראש הממשלה טוען כי התקשורת עוסקת בשטויות כמו פרשת הבקבוקים ורודפת את אשתו שרה, נושאים שלטענתו הם קטנים וקטנוניים ואינם חשובים לעתיד המדינה. הבעיה היא שהוא צודק. אלו אכן נושאים חסרי חשיבות (גם אם הם גובלים בפלילים שלו או של בני משפחתו). אלא שמה שהוא שכח לספר לכם זה שהוא אחראי במלאכת מחשבת רבה להתעסקות התקשורת בבקבוקי מים וכמה בקבוקי יין.
התקשורת אחראית למינוס שלכם בבנק
בכל פעם מחדש מצליח נתניהו למצוא לתקשורת סיפור זוטר אחר, סטייק עסיסי, כזה שיהיה קשה לאנשי התקשורת להתאפק מלנגוס בו, אבל כזה שרק יחזק אותו בבסיס הבוחרים בימין. נתניהו מנסה לחדד את התחושה שרודפים אותו למרות שהוא זה שבשלטון כבר שש שנים (ועוד 3 בקדנציה הראשונה), ולהסית (הייתי כותב יסיט אלמלא נתניהו עצמו השתמש בטעות זו) את סדר היום מהנושאים החשובים.
כך הוא עשה למשל כשהתגייס לפתע, אחרי שתיקה ממושכת, לטובת "ישראל היום" ותקף ישירות את ידיעות אחרונות. "הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן", כתב נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו באמצע מערכת בחירות. "הגורם המרכזי שעומד מאחורי גל ההכפשות נגדי ונגד רעייתי הוא נוני מוזס, המוציא-לאור של העיתון 'ידיעות אחרונות' ואתר האינטרנט ynet".
זה בכלל לא משנה אם הדברים נכונים או לא, או מתי נתניהו הפך לדיקטטור שרצון של גורמים כאלה ואחרים בהחלפת ממשלה הוא "ניסיון להפלתו", אלא בניסיון גאוני להסיט את השיח. הציבור יודע או חושב שהתקשורת שמאלנית, והנה שוב הצליח נתניהו לייצר שיח לא על יוקר המחיה או משבר הדיור - בואו נדבר על התקשורת כאילו איתה אפשר לסגור את המינוס שלי בבנק.
התעקשותו לנסוע לנאום בקונגרס האמריקאי היא מהלך מבריק מסוג זה בדיוק. "לא נותנים לי לדבר", "משתיקים אותי בניסיון להגן על ישראל", מעביר נתניהו את המסר, כאילו נאום בודד המשודר בטלוויזיה הוא הוא הדרך להתמודד עם האיום האיראני ולא מאחורי הקלעים בשיחות סגורות ובעזרת מודיעין המועבר בין שתי המדינות. זה מגוחך ואפילו מעליב לחשוב שזה חשוב אם נתניהו ינאם בכלל או לא, אבל ביבי רוצה שהתקשורת הישראלית תטחן מבוקר עד ליל, תטרחן ותגיד שוב ושוב שזה לא בסדר שהוא נוסע. ושוב בקרב בסיס המצביעים הימני שלו תתחזק תחושת הנרדף שיגיד "באמת התקשורת השמאלנית מחפשת אותו. שיתנו לו לנסוע".
היו חכמים בתקשורת אם פשוט היו מתעלמים. למי אכפת בכלל אם ינאם או לא. האמת היא שהנאום בלי הרעש שהתקשורת הישראלית יצרה סביבו גם לא היה מעורר כזו ביקורת בארה"ב שניזונה מהרעש שפה, והוא היה עובר כלא היה.
אל תבלבלו אותי עם עובדות
עכשיו הגיע תורו של ספין פרס ישראל. היטיב לכתוב זאת פה הבוקר זוהר ישראל - אם תסתכלו על רשימת הזוכים בפרס בשש שנות שלטונו של ביבי תגלו שם בעיקר חובשי כיפה, מזרחיים נשים ובני הציונות הדתית. לא ממש גברים, לבנים שמאלנים. אבל היי, אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם או את התקשורת. נתניהו יודע היטב שציבור הבוחרים שלו חושב שהאליטה התרבותית היא עדיין אשכנזית שמאלנית, כי הרי הוא מתחזק כבר שנים את תחושת הרדיפה הזו.
ביבי יודע שהכלל הראשון בדוברות הוא לא לתת לתקשורת סיפור מבושל מדי. אנשי התקשורת אוהבים להרגיש כאילו הם שהעלו את הנושא לכותרות. ולכן הוא לא אמר לתקשורת "תדברו על זה שמקבלי פרס ישראל שמאלנים", לא היה לזה סיכוי לתפוס אפילו טור קטן בעיתון והיו מתעלמים ממנו בגיחוך (פשוט כי זה לא נכון). אבל הנה, הוא מדיח שני חברים מוועדת הפרס, והתקשורת בטיפשותה עושה בשבילו את העבודה.
ואם יש לכם ספק שאפילו פרשת הבקבוקים מעלה חיוך אצל ביבי שרק מבסוט מהעיסוק התקשורתי בה, הגיע אתמול משל הבקבוקים של ביבי. האיש הכול כך מנוסה תקשורתית הזה, שממש לא עושה דברים סתם, נאם אתמול על החשיבות להצביע לליכוד. הוא עשה זאת באמצעות הצבת שני בקבוקי מים על הדוכן וידע שאת התמונה הזו יראו בכל מקום. אתם מבינים - הוא שוב הצליח לחדד את המסר "תצביעו לי כי מחפשים אותי על זוטות כמו בקבוקים".
כי המסר האמיתי של נתניהו בבחירות האלה הוא לא "זה אנחנו או הם" זה "אני או הבקבוקים", כי על בריאות, חינוך או יוקר מחיה אין לו בשורה של ממש. והאמת? זה עובד לו.