לשרי הליכוד יש סל מלא תלונות לראש הממשלה. על מה ולמה? כאילו הם לא היו שם והרימו ידם בהתלהבות בעד האיחוד עם ליברמן; כאילו רובם לא היו ברגים משמעותיים במכונת הכישלון של הבחירות האחרונות; ראש וראשונים לכישלון: גדעון סער וגלעד ארדן. איזה פרס בדיוק מגיע לשניים אלו אחרי שהיו חתומים דה-פאקטו על חרפת תוצאות הבחירות?
ראשי המטות, קיבלו מערכת בחירות חלומית, ללא יריבים, עם 40 מנדטים ביד והצליחו להפסיד לאף אחד. נתניהו המסכן נשא לבדו באחריות ההפסד – וסער וארדן חמקו מלשלם את חלקם בביזיון. עכשיו הם עוד מקבלים מביבי עודף. לא היה קורה כלום אם היו נשלחים ל-4 שנות "גלות" כח"כים מן השורה, התיקים שקיבלו הם מבחינת בונוס והתחשבות יתר של ראש הממשלה.
אם כבר נשאר תיק הבטחון בידי הליכוד, למה לא להגדיל ראש? יעלון הוא המינוי הטבעי בשל עברו והתפקידים שמילא, אך מי אמר שסילבן שלום למשל לא יוכל למלא את התפקיד ולהפתיע לטובה? כמוהו כיובל שטייניץ שהסתגל היטב למשרד האוצר ויכול לשחזר זאת בביטחון. נאמנותו לממונים עליו אינה גנאי - נהפוך הוא – היא ערובה לעבודה משותפת ונכונה בממשלה.
ואם מדברים על נאמנות, הגיע הזמן לנגב את דמעות התנין על רובי ריבלין. יו"ר הכנסת היוצא התאמץ להיות נחמד מאוד לכולם, אך שכח ברבות השנים את נאמנותו למפלגה ולעומד בראשה. בין אם לדעת רבים נהג כהלכה או לא, מה ציפה ריבלין? שאחרי שהתעמת אינספור פעמים עם נתניהו והאכיל אותו מרורים, הוא יקבל על מגש של כסף קדנציה נוספת?
היום שאחרי נתניהו
אם מפתח לקבלת תפקידים בממשלה הוא בכל זאת מיקום ברשימה לכנסת, אז ממש לא ברורה ההתעקשות על השארת לימור לבנת בתפקידה. מירי רגב הפשילה שרוולים והביאה במו ידיה אלפי קולות לליכוד אם לא למעלה מזה, גם גילה גמליאל החרוצה עשתה הרבה יותר מלימור לבנת – שאינה אהובה בלשון המעטה על חברי מפלגתה ורוב מכריע שלהם אינו רוצה לראות אותה בממשלה. גם הציבור. ייאמר לזכותה של שרה נתניהו שמלכתחילה לא חיבבה את ליבנת, הרבה לפני שסר חינה בעיני רבים אחרים.
אך הדבר המדאיג ביותר בליכוד הוא היום שאחרי נתניהו: כשיחליט ראש הממשלה שדי לו או שיסיים את תפקידו כיו"ר המפלגה – לא נראה אף יורש ראוי באופק. איחוד אחד ריסק את הליכוד – זה עם ליברמן, איחוד אחר – עשוי לא רק לרענן את המפלגה, אלא גם לסמן יורשת ראויה לנתניהו, היחידה שיכולה להנהיג את הליכוד ולהיכנס באופן טבעי לנעליו של ראש הממשלה. אני מדבר כמובן על שובה המיוחל של ציפי לבני הביתה – לליכוד.
בממשלה רווית שרים חסרי-ניסיון מצד אחד וחסרי-השראה מצד שני, ציפי תהיה המרעננת של הממשלה הבאה, יד ימינו של נתניהו – היחידה שאפשר באמת לסמוך על שיקול דעתה, אמינותה וביצועיה. בניגוד לאהוד ברק שלא הפסיק לזגזג ואיבד בשלב מסוים את אמון הציבור, ללבני מהלך של חזרה הביתה יתקבל בטבעיות ויהיה WIN WIN SITUATION, גם לליכוד וגם לציבור.