כאישה, כל חיי אני חשופה להטרדות מיניות. זה לא דבר שחדש לאף אחד או אחת. אני חוששת שאני לא מכירה אישה אחת בחיי, שלא עברה הטרדה מינית וגרוע מכך, לפחות פעם אחת. בהזדמנויות רבות אני מספרת אנקדוטות על אירועים שכאלו ומקבלת מבטי זעזוע, בעיקר מהגברים היושבים לשולחן ומקיפים אותי. כמה פעמים שמעתי את המשפט "אני מתבייש במין הגברי" או "אני מתנצל בשם חבריי הגברים"? אין ספור.
אף אחד לא יכול לערער על העובדה שהקליקה בחברתה אני מסתובבת הינה של אנשים איכותיים, אינטליגנטיים, פעילים חברתית ומרשימים. יחד עם זאת, אין זה אומר שאנשים אלו מבינים את הגבולות הראויים להם.
"הוא מעולם לא התנצל"
אני אתן כמה דוגמאות לאירועים שאירעו לי במרוצת החודשים האחרונים, אני בטוחה שכולכן וכולכם תוכלו להזדהות עם מה שקרה לי. אני מצנזרת שמות בכוונת תחילה כי אין בכוונת הטקסט הזה לעשות שיימינג לאף אחד, אני פשוט רוצה להציף את העובדה שהטרדות מיניות הן דבר נפוץ הרבה יותר ממה שאתם חושבים. ולגמרי הגיע הזמן לדבר על זה:
1) לפני כחצי שנה ישבתי בארוחת שישי אצל אנשים שאני מכירה מהאוניברסיטה. שתינו לא מעט ולידי ישב אחד המארחים. אחרי כמה כוסות יין הוא התחיל לשים את היד שלו על הירך שלי. משלא הגבתי, הוא ניסה לתת לי יד. כשהזזתי את היד, הוא החזיר אותי לירך שלי.
במהלך כל הארוחה (כשלוש שעות) היד שלו טיילה לכל מקום שהיה בקרבתו - הצלעות שלי (על גבול השד), הירך שלי, הגב שלי והיד שלי. לא. לא קמתי ועברתי מקום. לא. אני לא יודעת למה. לא. זה לא היה לי נעים ולא רציתי את זה. אני נתקלת בבחור הזה בהזדמנויות רבות. הוא מחייך אליי ואומר לי שלום יפה. הוא מעולם לא התנצל.
הבחור הזה יצר איתי קשר יום לאחר מכן והתנצל על שעבר את הגבול (אני רק תוהה למה מלכתחילה זה בסדר לשים ידיים על בחורה שפגשת לראשונה שעתיים לפני כן).
4) לפני כמה חודשים, נעצרתי עם השותפים שלי לרגע בפאב הבית שבו הם נוהגים לשבת. במקום חיכה להם החבר הכי טוב שלהם, שזו הייתה לי הפעם השנייה שפגשתי אותו (בדיוק עברתי לדירה הזו). לבשתי חולצה עם חיתוך מחשוף אלכסוני, שחושפת את הכתפייה של החזייה שלי (רחמנא ליצלן), חזייה שהכתפייה שלה מתחברת מקדימה בקרס. אותו חבר הסתכל עלי והמילים הראשונות שהוציא מפיו היו "היי! רואים לך את החזייה!". במבוכה, ניסיתי למשוך את השרוול כלפי מעלה (למרות שהחולצה, כפי שאמרתי, בנויה כך שהיא חושפת כתף). בעודי מנסה להתכסות הפסיק אותי אותו בחור ובעוד מחייך חיוך רחב אמר לי "לא לא, אל תכסי את עצמך, אני רוצה לדעת איך זה נראה בלי" ובלי להתבייש משך את הכתפייה החוצה מהקרס שתופס אותה, כך שנותרתי חשופת כתף ופתוחת חזייה. "בוא ננסה לא לגעת בי יותר" אמרתי לו. "בואי ננסה לא לקחת הכל קשה, טוב?" הוא ענה לי.
הגעתי לבית החבר שלי לשעבר מזועזעת ועל סף בכי. סיפרתי לנוכחים במקום את הסיפור. אני אפילו לא זוכרת מה היו התגובות המדויקות, רק שהן היו מלגלגות והאשימו אותי ב"הגזמה". אגב, אותו גבר, שהגיע לדירה שלי בתדירות די גבוהה, נכנס יום אחד לחדר האמבטיה בזמן שהתקלחתי, כביכול בטעות. הבחור הזה מעולם לא התנצל. השותפים שלי הבהירו שהוא ימשיך להגיע לבית. ואכן ראיתי אותו בערך פעם בשבוע על ספת הסלון שלי.
אנקדוטה, בפעם הראשונה שהוא היה בדירה בדיוק חזרתי ורצתי לשטוף את הכלים שלי שהמתינו לי שם מהבוקר, מהסלון נצעקה אליי הערה על כך ש"הנה הנה, סוף סוף אישה שיודעת את מקומה הראוי" זה היה המפגש הראשון שלי עם הבחור המלבב הזה.
6) בעודי עומדת ומחכה בתור באחת מהקפיטריות באוניברסיטה, הסתבר שמאחוריי עומד מכר שלי. אחרי שסיימתי את ההזמנה הסתובבתי וזיהיתי אותו בחיוך, רק כדי לשמוע את הפנינה הבאה: "אה! ניצן! באמת תהיתי של מי התחת היפה הזה".
נשים, אני בטוחה שאתן מזדהות לפחות עם סיטואציה אחת מבין אלו שפירטתי.
גברים יקרים שקוראים את הטקסט שלי (והנה אני מתכוננת להתקפה מהזן הגרוע ביותר), אלו אמירות ומעשים שהנשים בחייכן מתמודדות עימם ברמה השבועית אם לא ברמה היומיומית. כל מה שאני מבקשת מכם זה לקרוא, ולהפנים, שזה לא קביל.
אני לא אובייקט, אני לא מוכנה לשעשוע שלכם ואני לא רוצה שתגעו בי או שתחמיאו לי על התחת היפה שלי. בבקשה, בבקשה, בבקשה, תבינו את זה כבר! אנחנו בשנת 2014 למען השם. ואחרי זה אל תגידו לי למה צריך פמיניזם בכלל.