גדי לסין, מנכ"ל שטראוס ויו"ר איגוד תעשיות המזון, אינו דמות פופולרית בימים אלה, בעיצומם של חרם הקוטג' והמחאה הציבורית הנרחבת והמתרחבת על מחירי המזון בישראל. אבל לסין, תגידו מה שתגידו, הוא איש אמיץ שלפחות מתייחס לטענות הציבור והתקשורת. וזה עוד כראש חברה, המחזיקה כ-15% משוק הקוטג'.
לעומת לסין, זהבית כהן, העומדת בראש קרן אייפקס שרכשה את תנובה, שותקת; שתיקה שכל כולה זלזול ברחשי הציבור. ותנובה, היא דווקא מחזיקה 70% משוק הקוטג'. ב-4 השנים האחרונות קרו שני אירועי עוגן החשובים להבנת הנסיקה במחיר הקוטג': הממשלה הוציאה את מחיר הקוטג' מפיקוח; ותנובה נמכרה לאייפקס, בראשות זהבית כהן. כאן - ולא בעליית חומרי הגלם - קבור הסחרור במחיר הקוטג'.
בתחילת ספטמבר 2010, בראיון למגזין "ליידי גלובס" לרגל בחירה לאישה המשפיעה ביותר בישראל, נשאלה כהן איך הצליחה להעלות באורח כה דרמטי את שוויה של תנובה. שימו לב לתשובתה: "תנובה היום מהותית שווה יותר. מאיפה זה בא? אוהבים לדבר על נדל"ן, זה רומנטי... אני אומרת בצורה חד-משמעית: זה לא הנדל"ן. הנדל"ן השביח את עצמו מאז שרכשנו, אבל האם הוא הסיבה לתוספת הערך? לגמרי לא... החברה עברה ב-3 השנים האחרונות מהפכה תרבותית, ארגונית ותפעולית, שהייתה עלולה למוטט חברה אחרת. אילולא תנובה הייתה חברה כל-כך חזקה, לא היינו עוברים את התהליך הזה. הכול נעשה באופן מדויק, בסכין מנתחים".
אם המצב כל-כך טוב, למה את לא חושפת את הביצועים?
"זה טוב לאגו, לא לחברה. המנהלים בתנובה עשו טרנאראונד, התוצאות יותר טובות אפילו ממה שציפיתי. אם אני מנהל, ואני יודע שמחר התוצאות פומביות - קרוב לוודאי שאסגור את המחלבה ברומניה".
כלומר: גברת כהן "מעלה ערך", מותר להניח שגם על חשבון לצרכן; היא מתפארת בזה בעקיפין ומסרבת במקביל לחשוף את הנתונים של תנובה, בנימוק שזה "לא טוב לחברה". נוסף לכל, היא גם שותקת עכשיו, כשסחרור המחירים מתחיל להתפוצץ לה ולקולגות בפנים. כל זה מאשה הידועה ב"צניעותה", שבאה "מבית עני", שפילסה את דרכה למעלה, כך מספרים לנו חזור וספר, ב"כישרון נטו ועבודה קשה".
השתיקה הנוכחית של כהן - ולא משנה בכלל מאיזה בית היא באה - היא ביזיון ציבורי-תקשורתי גדול לה ולתנובה. החרם חייב להתמקד בהן.
