גם אם גדעון סער לא יודה בזה, הוא מעולם לא לקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים. את הפטנט הזה המציא הבוס שלו לשעבר, המאסטר שף הפוליטי, בנימין נתניהו. שבועות אחדים לאחר שמינה את סער למזכיר הממשלה, אי שם בשנת 1999, נתניהו הובס בבחירות, ועוד באותו לילה הפתיע את כולם כשהודיע על "פסק זמן" מהחיים הפוליטיים - דבר שלא היה ממש מקובל במחוזותינו. במשך שנתיים של "פסק זמן" עבד נתניהו ללא לאות על הקאמבק הפוליטי שלו. היום, ממרום כהונתו האינסופית, לא נראה לי שאטעה אם אומר שאפילו הוא לא האמין שזה יצליח לו עד כדי כך. אהוד ברק, שהובס ב-2001 בבחירות, מנסה מאז לעשות מעשה נתניהו, כפרש-לא-פרש מהחיים הפוליטיים אבל עושה הכל כדי לחזור. אז מה יהיה גורלו של גדעון סער?
סער השתמש בנימוק שבו השתמש בשעתו נתניהו כשרצה קצת זמן עם בנו אבנר בן השלוש. עכשיו, מסביר סער, בנו דוד כבר כמעט בן שלוש, אז אפשר ללכת. בתקופת "פסק הזמן" הוא עשה קצת פיין-טיונינג שהימין אוהב, כמו תמיכה בסגירת עסקים בשבת באזורים מסוימים בתל אביב. ונאה דורש ומקיים – סער הצהיר שהוא לומד תורה, ושומר שבת קצת יותר. סער מאז ומעולם הסתייג מהקמת מדינה פלסטינית, ולאחרונה, אולי ברוח התקופה, אף חידד את עמדותיו כשהביע התנגדות נחרצת עוד יותר בקוראו "לאמץ רעיונות חדשים". זאת בהחלט התנסחות פוליטית של מי שנמצא בפסק זמן פוליטי.
אין ספק שסער הוא מהאנשים הראויים ביותר בפוליטיקה. אני מכיר אותו היטב, עוד מהתקופה הקצרה שעבדנו יחדיו בלשכת נתניהו (הוא כמזכיר הממשלה, אני כיועץ התקשורת). אך האם הייתה תבונה פוליטית בהחלטתו להפסיק את פסק הזמן?
לדעתי, גדעון, קצת נחפזת. כשחוזרים למדמנה הפוליטית, נשחקים - ולשחיקה עשוי להיות מחיר. הרי לתקוף ראש ממשלה מכהן - במיוחד כליכודניק - זה כמו לירות בתוך הנגמ"ש. מי שעושה זאת - מתאבד, ואולי אף מטביע את המפלגה כולה. בפעם האחרונה שזה קרה, היה זה נתניהו ששימש שר חוץ בממשלת שרון והתמודד נגדו בפריימריז בליכוד. הליכודניקים לא נתנו בעבר לנתניהו להדיח ראש ממשלה מכהן (אריאל שרון), ואין סיבה שיאפשרו זאת הפעם. נתניהו כנראה עדיין יכול להביא לליכוד יותר מנדטים מסער. "הערבים ינהרו בהמוניהם באוטובוסים לקלפיות", והופ - 30 מנדטים.
סער נבחר פעמיים במקום הראשון בפריימריז בליכוד. ספק אם אלה שמתחממים על הקווים ושנהנו עד עכשיו מהיעדרותו יקלו על חזרתו. אני כבר סופר את הימים עד להצהרה של השר ישראל כץ, עוד יורש בפוטנציה, שיאמר: "איפה היה סער כשאני סללתי כבישים ושדרגתי רכבות?". אפילו נתניהו לא מיהר לברך על החיזוק המחודש של הליכוד. סער יודע זאת היטב, ועל כן אמר כנראה שיהיו מי שלא ממש ישמחו מעצם חזרתו. המחסלים בפריימריז כבר מצחצחים חרבות.
סער יצטרך להחליט. אם יתקוף את נתניהו ויהווה אופוזיציה מבית, הוא עלול לשלם על כך (כשמשה ארנס עשה את זה לנתניהו, הוא קיבל בקושי 20 אחוזים מהקולות). אם יגבה את נתניהו בכל דבר, ארומת האלטרנטיבה תיעלם. לפחות בעניין התאגיד הוא מנוע בזכות גאולה אבן.
אני בטוח שסער לקח בחשבון את כל הדברים הללו, ועל כן שובו כבר עכשיו, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך, ראוי להערכה. מי שריכל כאילו יש עננה המונעת ממנו לחזור לפוליטיקה, התבדה. ייתכן שסער מעריך שדווקא העננה סביב נתניהו היא כה כבדה, ועל כן, כמו הסלוגן הישן של ערוץ הספורט שסער כל כך אוהב, כדאי להיות שם כשזה קורה.