אתחיל מהמובן מאליו: אני גאה להיות ישראלי ושמח שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. שיהיה ברור לכל המתנגדים וגם לתומכים: בזכות היהודים יש כאן חופש פולחן ודת, שוויון הזדמנויות אמיתי ומדינה פורחת ומשגשגת. בלי יהודית אין דמוקרטית, ואני רוצה לשמור על הדמוקרטיה היחידה במזה"ת, כי צחוק הגורל הוא שבזכותה אפשר להתלונן, להביע דעות "חופשי על הבר", להתנגד לחוקים, להגיש בג"צים וכיוצא באלה. למזלנו, כאן זה לא סוריה או איראן – ורק בזכות היהודים הדמוקרטיה תישמר וזכויות המיעוט לא ייפגעו.
חוק הלאום לא הופך את הדרוזים או כל מיעוט אחר לאזרחים סוג ב'. להיפך: הוא משלים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ואינו סותר אותו. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא זה שמבטיח את זכויות המיעוט, ולכן המהומה היא על לא מאומה, וחוטאת לאמת.
חוק הלאום בשום אופן לא גורע מזכויות הפרט המובטחות לאזרחי ישראל על כל תושביה. מי שאומר אחרת טועה ומטעה, כנראה ממניעים זרים. חוק הלאום אף מעניק מעמד מיוחד לשפה הערבית, שלא תיפגע, ומסדיר את השימוש בה במוסדות הממלכתיים. הוא גם מסדיר את מעמד ההמנון, הדגל, סמלי המדינה ועוד. אז מה בדיוק רע בזה? לא הגיע הזמן שנסדיר זאת בחוק?
חקיקת החוק הייתה אירוע מכונן והיסטורי, ואני שמח וגאה שהייתי חלק ממנו.
הביקורת ברובה נובעת מזהות המציעים – ולא קשורה לנושא עצמו. החוק היה צריך לעבור ברוב של 100 ח"כים לפחות. רק גורמים אנטי-ציוניים, או כאלה שבאמת לא מעוניינים שהמדינה תהיה מדינת הלאום של העם היהודי, אמורים היו להתנגד לו.
עצוב לי לראות את רמת השיח, הנאצות והקללות, ההסתה הבלתי פוסקת והאיומים על חיי ועל בני משפחתי. מדובר בחציית קווים אדומים, וזה דבר חמור ומבחיל. אבל חשוב לי להדגיש: אני לא נרתע מההסתה והאיומים נגדי ונגד משפחתי - ולא מפחד. אמשיך לייצג את בני עדתי בכבוד ובגאון, כפי שעשיתי בעבר ואעשה גם בעתיד. אני ממשיך לעמוד מאחורי הצבעתי, ואיומים על חיי לא ישנו את עמדותיי הנחרצות ואת השקפת עולמי הלאומית והציונית.
הכותב הוא שר התקשורת