נתניהו זכאי כמובן למידה של פרטיות רפואית. במישור המעשי, קשה להאמין שהוא באמת חשב שבאמצעות הסצנות הקולנועיות האלה הוא ישיג אותה. במישור העקרוני, מצער להבין שנתניהו לא מחפש איזון בין זכותו לפרטיות וזכות הציבור לדעת מה מצבו הרפואי של ראש הממשלה, אלא פטור מוחלט מאחריות ודיווח לציבור.
מנהיג האתמול
קו ישר מחבר בין הסיפור האנקדוטלי למדי על בדיקות הערמונית של נתניהו ובין הסיפור המשמעותי הרבה יותר של תהליך אישור מתווה הסכם הגז. בשני המקרים נתניהו מפגין יחס של חשדנות לא בריאה כלפי הציבור. לא כלפי הציבור "הרחב"; מהציבור "הרחב" אין לנתניהו סיבות להיות מודאג. זה כבר הביע את אהדתו כלפי רה"מנו בבחירות האחרונות, ויש להניח שנתניהו היה זוכה אצלו לחיבוק חם גם לקראת טיפול בערמונית, אישור הסכם הגז, או התמודדות ב"אקס פקטור".
מי שנתניהו חשדן כלפיו באופן אובססיבי הוא הציבור שרוצה לשאול שאלות. לא מדובר רק בשמאל ובארגונים החברתיים. מדובר בכל מי שרוצה מידע כדי להבין, כדי לשאול שאלה, כדי להביע ביקורת, כדי לבחון אלטרנטיבה - בין אם הוא ח"כ מהליכוד, שר בממשלה, עיתונאי או התנועה לחופש המידע. כל אלה חשודים בעיניו, לא כי יש להם כוונות זדון נגד המדינה או נגדו באופן אישי, אלא כי יש להם כוונה לבקר אותו. במלים אחרות, הם חשודים בעיניו בגלל הדמוקרטיה.
נתניהו - בבדיקות הרפואיות כמו בנושא הגז - לא מצליח להבין שהעולם השתנה. המנהיג הצעיר, הבוטח והמבטיח שסימן לפני 20 שנה את העתיד ואת חילופי הדורות בפוליטיקה, הפך למנהיג האתמול. בגיל 65, רדוף ולחוץ, הוא לא מבין שכל הסתרה רק מגבירה את התיאבון הציבורי למידע. כבר לפני 40 שנה אמר בית המשפט העליון שסודיות מצד השלטון "יש והיא נובעת מגאוות השררה, ויש והיא נותנת מקום לחשד שבאמת יש מה להסתיר". נתניהו מצליח שוב ושוב ליצור את הרושם שיש לו מה להסתיר. למרות המבטא האמריקאי המרשים, בענייני שקיפות הוא רחוק מלדבר אמריקאית.
לפני חודש דיווח לנו רופאו האישי של נתניהו שבריאותו מצוינת ושערמוניתו מוגדלת מעט באופן נורמלי לבן-גילו. אם כך, מדוע הטיפול הסודי? לא ברור. הגיוני שיש לזה הסבר פשוט בתכלית, אולי זה עניין של נוחות בלבד. אבל למה לעזאזל לא לומר זאת לציבור, במקום לשחק חסמב"ה ברחבי בני ברק?
אהוד אולמרט קבע תקדים חיובי. כשנודע לו על גידול בערמונית, עמדו רופאיו בפני הציבור, מסרו את כל הפרטים הרלוונטיים, ענו לשאלות, והעניין נמוג מהשיח הציבורי תוך ימים ספורים. נתניהו הלך אחורה וחזר למדיניות ההסתרה מימי גולדה-את-בגין. לא היה עולה בדעתו לדבר גלויות עם עיתונאים בנושא הערמונית, כמו שלא עולה בדעתו להתייצב לראיון ולהסביר מדוע חלוקת משאבי הטבע שלנו היא נושא ביטחוני שצריך לנהל בחשאיות.
מצפצף על הכללים
נתניהו חומק לא רק משאלות - הוא גם חומק מנהלים שעלולים לעזור לציבור לשאול שאלות. בשנת 2007 נקבע בממשלה נוהל מסודר בנושא הטיפול הרפואי בראש הממשלה. הנוהל קבע שבלשכת רה"מ יהיה צוות רפואי, שראש הצוות ייבחר על ידי מנכ"ל משרד הבריאות ומנכ"ל משרד רה"מ בתיאום עם רה"מ, ושהוא יפרסם דו"ח שנתי על מצבו הרפואי של רה"מ בהיקף שייקבע עם הלשכה המשפטית של המשרד. אין לנו שום אינדיקציה שמשהו מכל זה קרה, ואנחנו נאלצים להסתפק היום בכמה שורות סתמיות של רופא-חבר שבחר נתניהו לעצמו. אבל מה נלין על כך, כאשר הבוקר קובע מבקר המדינה שגם בנושא הטיפול בגז הקפידו ממשלות נתניהו להתעלם מהנהלים ומכללי מינהל תקין. הדיונים החשובים ביותר בנושא הגז התקיימו ללא פרוטוקולים, שלא נדע חלילה מה קורה מאחורי הקלעים של ההחלטות, ונצטרך להסתפק בהצהרות הסתמיות של יובל שטייניץ.
חשאיות והסתתרות הן תפישת עולם ודרך חיים. מנהיג פוליטי במאה ה-21 שלא מצליח להשתחרר מהן עומד כנגד עקרונות דמוקרטיים מבוססים של מעורבות אזרחית, שיח ציבורי ער, ביקורת ציבורית ושקיפות. האם עם ישראל הצליח להשתחרר מהן? מוקדם להגיד.