הקריאה לערוך בחירות כלליות בפלסטין זכתה להתעניינות רבה בדעת הקהל הפלסטינית ועוררה עניין גם באזור ובקהילה הבינלאומית. חשיבותן של בחירות כאלה נובעת מהסוגיות הרבות הקוראות תיגר על הרשות הפלסטינית והעם הפלסטיני, מהפיצול הנמשך ומהשלכותיו הרות האסון – בין היתר פגיעה בסיכוי להקמת מדינה פלסטינית עצמאית. זאת ועוד, הפיצול והשלכותיו פוגעים מאוד בחייהם של כשני מיליון אזרחים פלסטינים בעזה, הכורעים תחת עול המצור וסובלים מעוני, מאבטלה וממחסור חמור במים, בחשמל ובמצרכים בסיסיים. סוגיה נוספת היא הקיפאון בחיים הדמוקרטיים: מאז שנת 2006, כמעט 14 שנה, לא נערכו בחירות דמוקרטיות לרשות הפלסטינית.
כעת יש מתווה לקיום בחירות. ההתפתחות הבולטת ביותר בהקשר זה היא הסכמתם של הפלגים השונים, ובראשם חמאס, לערוך בחירות למועצה המחוקקת, ובתוך לא יותר משלושה חודשים – לקיים גם בחירות לתפקיד יושב ראש הרשות. עלינו לחכות ולראות אם אכן יתקיימו הבחירות ואם יו"ר הרשות הנוכחי, מחמוד עבאס (אבו מאזן), אכן יתעקש לקיימן בכל מחיר. נדמה שכולם הסכימו להתחייב לתוצאות הבחירות, וזוהי הסכמה היסטורית: לראשונה מאז הפיכת חמאס בעזה, ולמרות חילוקי הדעות בין חמאס לפתח, כולם מסכימים שיש לערוך בחירות ומוכנים לקבל את תוצאותיהן. אי־אפשר עוד להמשיך בפעילות הפוליטית של הרשות בהינתן המשבר הכלכלי, החברתי, הפוליטי והביטחוני, והדבר היחיד שיוכל להוציא את העגלה מהבוץ ולתת לגיטימציה להנהגה הפלסטינית הוא קיום בחירות וקיום רצון העם.
בחמאס יודעים שמצבם יורע אחרי נתניהו
סיבה נוספת להכרזה על בחירות היא הלחץ הבינלאומי, ובמיוחד הלחץ האירופי, על ההנהגה הפלסטינית. האיחוד האירופי מעריך כי בחירות יוכלו להוציא את הרשות הפלסטינית מקיפאונה ולחזק בה את הרשות המבצעת והרשות השופטת. בד בבד, גם הנהגת חמאס בעזה מרגישה ששליטתה הגיעה למבוי סתום. ההסתמכות על התמיכה הכספית של קטאר אינה יכולה לפתור את המצב הקשה ברצועה ואינה יכולה להיות פתרון לטווח ארוך. גם התמיכה האיראנית מוגבלת ואינה מסייעת לפתור בעיות בטווח הארוך. הדרך היחידה לפתרון היא אפוא להחזיר את שליטתה של הרשות הפלסטינית לרצועת עזה, להסיר את המצור ולתת לתושבי עזה תנאים שווים לאלה הניתנים בגדה המערבית – להקים פרויקטים גדולים וליצור מקומות עבודה, לאפשר כניסה לעבודה בישראל, לפתור את בעיות המים, החשמל והזיהום ולפתח את הייצור המקומי.
נדמה שחמאס מוכן כעת לעכל את תכתיבי המציאות. בחמאס מבינים שהמצב בעזה יתפוצץ במוקדם או במאוחר ושההסכמים עם ישראל אינם מובילים לשום מקום. הם אינם מבטיחים דבר לטווח הארוך. ההערכה בחמאס היא שאם בנימין נתניהו יסיים את תפקידו כראש ממשלה בישראל, מצבו של חמאס יורע: אם בני גנץ ירכיב ממשלה, הוא לא יפעל מול עזה כפי שפעל נתניהו. למעשה, מלבד הליכוד, כמעט כל המפלגות בישראל אינן מעוניינות לשלם את הכספים המגיעים לעזה ויגיבו באלימות ובכוח רב על כל ירי טילים. אם אכן תחליט ישראל לצאת במלחמה, נרחבת או מוגבלת בהיקפה, למנוע העברת כספים ולהדק עוד יותר את הסגר על רצועת עזה, יטיל הדבר צל כבד על שלטונו של חמאס.
מלבד קבוצה מצומצמת בעם הפלסטיני, כולם ניזוקים מהמצב הנוכחי ויש להם אינטרס להשיג אחדות ולבנות מחדש את המערכת הפוליטית, לחזק את החוסן של העם הפלסטיני, להפסיק את השחיתות, להפסיק את מכירת האדמות למתנחלים, לבנות מחדש את הכלכלה הלאומית ולבסס את הדמוקרטיה. כל אלה יבטיחו חירות, שוויון הזדמנויות, שוויון בפני החוק ועשיית צדק, אפילו אם רק באופן יחסי. האם ייענו המנהיגים שלנו לאינטרס הלאומי ולטובת המפלגות כולן, וילכו לבחירות שיובילו לאיחוי הקרעים ולאחדות המיוחלת? התקופה הקרובה תלמד לאן מועדות פניהם, ופני העם.
אשרף אל־עג'רמי הוא חבר פתח והשר לענייני אסירים לשעבר ברשות הפלסטינית. המאמר המלא התפרסם בעיתון אל־איאם, הרואה אור ברמאללה. גרסה מקוצרת זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. תרגמה מערבית: דולי ברוך