ביום ראשון קיצי, לפני חמש וחצי שנים, צעדה אשה צעירה למשרדי "יוניק" בדרום תל-אביב. את תמונתה חבויה מאחורי כובע מצחיה תחת השם "א' מבית הנשיא" הכרנו מהעמודים הראשונים של כל העיתונים ביומיים שקדמו. ניכר עליה שהיא מותשת, מעט המומה ומחפשת את הדרך לומר את האמת. היא הגיעה כדי לבקש את עזרתנו בהתמודדות עם גדודי העיתונאים שצבאו על פתח ביתה, עם רסיסי השקרים שהתחילו כבר אז להפיץ עליה ועם העולם החדש והלא מוכר לה של התמודדות עם סערה תקשורתית בקנה מידה אדיר.
התיישבנו סביב שולחן חדר הישיבות וביקשנו שפשוט תספר את הסיפור. היא פתחה את פיה ודיברה משך שלוש שעות ללא הפסקה. שלוש שעות בהן היא והסיפור שלה שינו אותנו כאזרחי מדינת ישראל, שנאלצו לשמוע איך הנשיא המכהן ביזה את כל סמלי המדינה והפך אותם לכלי לשליטה בכפופות לו ולקידום יצריו המיניים; שינו אותנו כצרכני תקשורת ביקורתיים ומנוסים, שקיבלו תשובות מפורטות אחת לאחת לכל השאלות הקשות המופנות לקורבנות אונס - תשובות שגרמו לנו להבין כיצד נטווית סביב הקורבן רשת של איומים, לחצים ושליטה, שגורמת לה להמשיך לבוא לעבודה בה הבוס כבר תקף אותה מינית, גם אחרי שאנס אותה; שינו אותנו כגברים ששמעו מאישה עצמאית וחזקה כיצד מערכת שלמה סגרה עליה כדי לדכא את רצונה ואת יכולתה להתנגד.
שני דברים ידענו בתום אותן שלוש שעות. הראשון הוא שא' דוברת אמת. השני הוא שהאנשים שדיברה עליהם – הנשיא, עוזריו, מקורביו, שותפיו – כולם יעשו הכל כדי להשחיר את פניה ברבים. הבנו שלמרבה הצער, העובדה שהאמת לצידה אינה ערובה לכלום במציאות שלנו. שיהיו בתקשורת מי שיתגייסו לעזור לה לחשוף את האמת, ויהיו מי שיתמסרו בקלות למסרים מניפולטיביים ולשקרים של ממש שיופצו על-ידי "הצד השני". קיווינו שמערכת החקירה והתביעה יפעלו במהירות וביעילות לברר את האמת ולהביא את האחראי לדין. לא ידענו כמה התקווה הזו נאיבית. קיווינו שבתי המשפט ידעו להבחין בין תוקפן לקורבן, ולמרבה השמחה תקווה זו אוששה, גם אם מאוחר מדי.
א' ממשיכה לשלם מחיר כבד
תקופה ארוכה עמדנו לצידה של א', ואנו מצדיעים לה בהצדעה שכל אזרח ישראלי צריך להיות שותף לה. סופר כבר לא אחת שהיא לא התכוונה לפנות למשטרה, לא יזמה סיקור תקשורתי ולא הצטיידה מראש בעורכי דין. היא ביקשה לנסות לשקם את חייה ממה שהיה עד אז אסונה הפרטי. אבל מרגע שנקלעה לסופה, גילתה נחישות עצומה לא לוותר על האמת. לרגע לא חשבה להרים ידיים, להיכנע ללחצים, להתפתות להצעות שנרמזו לעברה. הכפישו אותה מבלי סוף, הפיצו כנגדה שקרים בוטים. הוציאו את דיבתה כדבר שבשגרת יום-יום.
היא הייתה נאמנה לעקרון אחד פשוט כל כך שאנו נוטים לשכוח אותו – יש אמת בעולם ויש שקר, וסוף האמת לנצח. לא האמת "שלה" מול האמת "שלו", לא אמת "יחסית", לא אמת של "נראטיב". פשוט אמת. תיאור העובדות שהתרחשו במציאות בחדר מסוים כאשר אדם מסוים בכח פיזי הכניע אשה ובעל אותה בניגוד לרצונה.
למרבה הצער, היועץ המשפטי לממשלה דאז מני מזוז נכשל בתפקידו לבנות כתב אישום שירשיע את קצב בעבירות שביצע בא' מבית הנשיא, בניגוד לעמדת כמה מהחוקרים והתובעות הבכירים בפרשה. למרבה המזל של כולנו, נמצאו נשים אחרות, ובראשן א' ממשרד התיירות, שבהשראת א' מבית הנשיא קמו והחליטו לא לתת לקצב ואנשיו לקבור את האמת. בתי המשפט אמרו את דברם והוכיחו עד כמה אין תקנה לחברה בלי מערכת משפט הוגנת ובלי שלטון חוק חזק ושוויוני.
א' מבית הנשיא ממשיכה לשלם מחיר אישי כבד. ראשית, עקב העבירות שנעשו בה. שנית, עקב האלימות התעמולתית שהופעלה כנגדה. בעוצמה פנימית, בחוש מידה ראוי לשבח ובבטחון בצדקתה היא מצליחה לשמר את חייה הפרטיים. היום כשתלך ברחוב ותסתכל מסביבה, היא תראה אזרחים ישראלים שבזכותה, בזכות א' ממשרד התיירות ובזכות קומץ נשים נוספות, חיים בחברה שכתם ענק הוסר ממנה ונכלא מאחורי סורג ובריח. בזכותה, אנחנו מדינה מעט יותר מתוקנת.
נסים דואק, בעל משרד "יוניק" ורועי פלד היוו בהתנדבות את צוות התקשורת של א' מבית הנשיא