בזמן האחרון אני שומעת יותר מדי אנשים מדברים בבהלה על כך שהסיכוי שליהיא גרינר תזכה גובר מיום ליום. "אוי לנו", הם אומרים, "איזה אסון עומד לקרות! האישה הרי העזה לזרוק את הארוס שלה בשידור חי מול כל האומה! היא השתרללה עם עתי, החתיך שנכנס על תקן הילד הטוב ויצא כילד שנואף עם אישה תפוסה אבל בורח כשנתפס עם המכנסיים למטה! היא, דווקא היא מכולם, תזכה לקחת את המיליון הביתה? איזה ערך זה מעביר", הם מצקצקים בלשונם, "שמותר לנאוף ובסוף לנצח? זה החינוך? זה המוסר?!"
ובכן, חברים יקרים, ריאליטי צ'ק - מדובר בתכנית ריאליטי. בידור טהור. אל תדברו איתי על מוסר בזמן שאתם מסמסים. לוחמי צדק מעולם לא התגלו בתכנית כזאת, ואת החינוך שלכם עדיף שתקבלו ממקום אחר. התכנית הזו היא פאן, ואת הצד הזה ליהיא גרינר סיפקה באופן מוחלט לאורך כל העונה (ולמען האמת, גם לא מעט רגעי דרמה).
אף אחד מאיתנו לא יודע מה בדיוק היה בינה לבין אבירם. גם אין לנו שמץ של מושג מה מוביל בחורה מאורסת פחות או יותר (שאגב, הצהירה כבר בתעודת הזהות שלה שיש סיכוי שתתאהב במהלך העונה) לעוט על בחור חדש בתכנית שמשודרת 24 שעות ביממה, כשהיא יודעת בוודאות שלפחות אדם אחד שממנו קיבלה טבעת צופה בה. אף אחד לא חשב לרגע שאולי מערכת היחסים התישה אותה, גרמה לה רע או סתם הותירה בה את יצר הנקמה (ואל תספרו לי שהוא לא קיים בכל אחד מכם) שגרם לה, לראשונה, לחשוב רק על עצמה.
סוף סוף בחורה עם עמוד שדרה
נכון, עם ישראל לא יכול לעבור בקלות על הדיבר אל תנאף. כולנו אנשי מוסר, ששוכחים שרבנות ישראל עוסקת בעיקר בגירושין של כל זוג שני במדינה. אבל אנחנו חונכנו לחשוב שאם כבר, הגבר יהיה האכזר, החזק, השולט, הבוגד; והאישה - תפקידה להמתין לנסיך שלה. קחו למשל את סיון אברהמי, שאילו הייתה מגלה קצת יותר נוכחות, ודאי הייתה זוכה לאות האישה המושלמת - גם יפה, גם חכמה (עם תעודות) וגם כנועה וצייתנית.
הגברת גרינר, לעומת זאת, הו לא, העזה לשבור מוסכמות. היא הראתה שגם אישה מחפשת להתרגש ממערכת יחסים, שלפעמים גם לאישה נמאס להיות זאת שמחכה לאביר על הסוס הלבן ויותר מכך, שאם מערכת היחסים לא סיפקה אותה במשך שש שנים, משהו טוב כבר לא ייצא משם.
מאז סיום הרומן עם עתי, ליהיא הדגישה את הצדדים החינניים והנעימים שלה. היא התגלתה כאישה שיכולה להצחיק, לנהל שיחה, לעזור וכן, גם לחשוב על עצמה. מה כל כך נורא בזה? האם לא נעים לנו לראות אישה כל כך בטוחה בעצמה? אומר זאת כך: אם הייתי צריכה לבחור בין אישיות שמסוגלת לעשות לבין אישיות שרק מקבלת וסופגת וסובלת, אני מעדיפה את זו שיכולה לגלות מפעם לפעם עמוד שדרה. כן, את זו שהוכיחה שדווקא בלי שום גבר לצידה היא הכי אישה מכולן, תוך שהיא מתבלת בהרבה פאן. ואת הפאן הזה, ליהיא גרינר סיפקה לנו באופן מצוין.