מול ראש ממשלה מושחת, סבוך לגמרי בחקירות ומזגזג עם המון זיעה, אמר יו"ר האופוזיציה שלמולו ש"ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות - אין לו מנדט מוסרי וציבורי". זה היה בשנת 2008, בשלהי הקדנציה של אהוד אולמרט, והדובר היה בנימין נתניהו שזינב בו כל הדרך חזרה לבלפור. ואכן, נראה שעוד חוזר הניגון של ריבוי מקרי שחיתות, פרשיות בחקירה, הצעות חוק שמנסות להטות את הכף לכיוון בעלי הכוח והציבור אכן חש שהמנדט הציבורי והמוסרי של ראש הממשלה נשמט ממנו.
מחאת פתח תקווה העממית הנמשכת מעל לשנה, ועכשיו שיאה שהתנקז אל שדרות רוטשילד בתל אביב, היא תופעה מבורכת של אזרחים שמממשים את זכות הביטוי הפוליטי שלהם ודורשים מבעלי הכוח והתפקידים את המינימום שבניקיון כפיים. ואכן, התחושה היא שמסדרונות השלטון נגועים באינטרסים שאינם כלל לטובת הציבור.
אך כמו אחותה הבכורה, המחאה החברתית של 2011, גם מחאה זו עלולה להוליד חילופי כסאות ותו לא במקום שינוי מהותי. בדיוק כפי שאת מחאת 2011 גנב מנהיג העבדים המשוחררים יאיר לפיד, תוך ניתוק וזלזול מוחלט בצרכים הממשיים של מאות אלפי ישראלים הנאנקים לסיים את החודש, להאכיל את ילדיהם ולחיות בביטחון דיורי, כך עשוי גם המנהיג העולה התורן, אבי גבאי, לגנוב את המחאה הנוכחית תוך ניתוק וזלזול.
שחיתות הוא אינטרס שמעל למחלוקות הפוליטיות הממשיות. לא בשמאל ולא בימין תומכים בשחיתות. העניין הוא שהצלחת המחאה עשויה להגיע בדמות החלפת שלטון ימני מושחת בשלטון ימני נקי כפיים בדמות הטוענים לכתר בליכוד או שלטון "משלנו" בדמות אבי גבאי. ואכן, גבאי מצטייר כפוליטיקאי "מקצועי" שתומך ב"יעילות" ומגזר ציבורי שרחוק מהפוליטיקה. אבל אם אנו מעוניינים בשינוי עומק מהותי, במימושה של הדמוקרטיה לחלוטין, אנחנו לא יכולים להסתפק רק בתחליף חיוור ושינוי פרסונלי מראש ממשלה ותיק ולחוץ לראש ממשלה צעיר ואנרגטי.
מה שנחוץ באמת זו חלופה פוליטית בעלת תוכן ועומק שמציעה שינויים אמיתיים שייטיבו עם הציבור. אין ולא תהיה דמוקרטיה אמיתית ללא זכויות כלכליות וחברתיות. ללא שכר מינימום שמבטיח קיום בכבוד. ללא קצבאות שמבטיחות חיים נאותים לנכים וקשישים. ללא שוויון הזדמנויות וחינוך איכותי ציבורי ובחינם (ולא הבחינם-בכאילו הקיים) לכל ילדי ישראל - מדימונה, רהט ואופקים עד רעננה והרצליה. לא תהיה דמוקרטיה אמיתית אם האופוזיציה לממשלה לא תהיה רב-תרבותית ומייצגת את כולם, כולל שותפות יהודית-ערבית אמיצה. לא תהיה דמוקרטיה אמיתית, ושינוי אמיתי כלשהו, ללא סיום הכיבוש בצורה צודקת שתשלב את ישראל במזרח התיכון בכללותו ולא רק תבנה חומות הפרדה גבוהות ומלאכותיות.
את האנרגיה של המחאה צריך לתרגם לעשייה פוליטית. חשוב שכמה שיותר אזרחים יתפקדו למפלגות ויפעלו בצורה מקומית ובארגונים שאיתם הם מזדהים. ובשביל שתהיה חלופה פוליטית אמיתית צריך להציע לציבור ראיית עולם כוללת שתשנה את כללי המשחק ולא רק את הפרצופים על הכיסאות. את זה גבאי, לפיד, יעלון וסער לא מציעים. את זה יכולים להציע רק אנחנו, וביחד.
הכותב הוא חבר מרצ ויוזם קמפיין "הערסים באים"