ההחלטה לצאת למבצע באה לאחר חודשים ארוכים של החרפה ניכרת במצב הביטחוני בדרום. למרות מאמצים צבאיים ודיפלומטיים, נכשלה ישראל להרתיע את ארגוני הטרור משיגור של מרגמות וקסאמים על ישובי עוטף עזה, שאזעקת "צבע אדום" הפכה עבורם לשגרה יומיומית.
במקביל, הועצמה הפעילות נגד הכוחות שפועלים לאורך גדר הרצועה, ממערב וממזרח. השיא היה בפיצוץ מנהרת התופת ביום חמישי שעבר (חייל נפצע קל), ובשיגור הטיל אל ג'יפ סיור של גבעתי (ארבעה חיילים נפצעו, בהם אחד אנוש). לאירועים האלה היה אחראי חמאס, שאחרי תקופה ארוכה שבה נמנע מפעילות צבאית חזר להוביל את פעולות הטרור מהרצועה.
ההימנעות מתגובה מיידית לאירועים האלה, גם במחיר של ביקורת ציבורית קשה, נבעה ממניע כפול: מזג האוויר הסוער שהקשה על פעילות בכלל ועל תקיפות חיל האוויר בפרט, והרצון להפתיע את חמאס. לכן, יצרה ישראל אשליית רגיעה, שגרמה לשאננות אצל ג'עברי ואנשיו. מעברי הסחורות לעזה נפתחו, ראשי הדרג המדיני והצבאי סיירו בזירות אחרות, פוליטיקאים אמרו בגלוי שסבב הלחימה מאחורינו.
במקביל לפגיעה בג'עברי, תקף צה"ל את מערך רקטות הפאג'ר של חמאס והג'יהאד האיסלאמי. בשנים האחרונות הוברחו לרצועה עשרות רקטות כאלה, שהטווח שלהן מגיע עד 75 ק"מ, כלומר עד מצפון לתל-אביב. ארגוני הטרור ראו בפאג'ר נשק אסטרטגי, שירתיע את ישראל מפעולה, ואם תפעל – ישמש לנקמה. הפגיעה בהן שיחררה את מרכז הארץ מאיום (אלא אם יתברר שהמידע המודיעיני לא היה מלא), והגבילה את חופש הפעולה של חמאס לגבולות המוכרים – רקטות גראד וקסאם שמאיימות על דרום הארץ.
מנסים להימנע ממהלך קרקעי
עכשיו, הדילמה של חמאס היא להיכן לקחת את התגובה. אתמול, בשעות שלאחר החיסול, היו ראשיו הלומים ומבולבלים. רובם ירדו למחתרת, מחשש שיחוסלו, ולכן גם התקשו להחליט על דרך תגובה ברורה. אבל חמאס ארגון חזק וסדור, עם מערך פיקוד יציב, ולמרות חיסול מפקדו הצבאי ימשיך לתפקד – ויבקש לנקום.
הפעילות הישראלית, שנמשכה בלילה, וכללה פגיעה שיטתית בעוד עשרות אתרי שיגור תת-קרקעיים של רקטות לטווחים קצרים, נועדה לצמצם את אפשרויות הפעולה שלו, אבל עדיין עומד לרשותו מערך רקטי ונ"ט משמעותי, שמהווה איום על תושבי הדרום וכוחות צה"ל שפועלים בגבול הרצועה.
הפעילות הזאת אמורה להתבצע בעיקרה מהאוויר, עם סיוע ימי ויבשתי שיתבצע מחוץ לרצועה. למרות תגבור הכוחות אתמול (יחידות חי"ר ושריון סדירות נשלחו בשעות הערב לדרום), אין כרגע לישראל כוונה להיכנס קרקעית לעזה, מחשש להסתבכות.
התכנית המבצעית הנוכחית מתעדפת בבירור פעולה "מנגד", תוך הימנעות ממהלך קרקעי מסובך, ובמקביל מחייבת מאמץ מדיני-דיפלומטי שאמור לייצר מנגנון לסיום הלחימה. המתווכת המתבקשת היא מצרים, שמחזיקה בקשרים קרובים ברצועה ובהשפעה על ראשי חמאס – בני-בריתם של האחים המוסלמים ששולטים בקהיר – שאמנם החזירה אמש את שגרירה מתל-אביב להתייעצויות אבל צפויה לנסות ולמלא תפקיד פרודוקטיבי גם כדי לשמר את השפעתה באיזור וגם כדי למנוע את גלישת האלימות לשטחה.
מבחינת ישראל, התסריט האופטימי הוא סיום מהיר ככל הניתן של הלחימה, תוך שימור ההישגים עד כה וצמצום היקף הפגיעה בעורף. התסריט הפסימי הוא גלישה לעימות נרחב, שיכלול מספר רב של נפגעים אזרחים – בישראל וברצועה – ויוביל לביקורת בינלאומית קשה על ישראל.
צריך לקוות שהחשש מהסתבכות, בעיקר כאשר המערכת הפוליטית מצויה בעיצומה של תקופת בחירות, יתבטא בשיקול דעת שיאפשר מיצוי מהיר של המבצע, ויאפשר להשיג את יעדיו העיקריים: שיקום ההרתעה והשבת השקט לדרום.
יואב לימור הוא מגיש תכנית הבוקר של קשת "יום חדש" והפרשן הצבאי של "ישראל היום"