הבשורה הגדולה ביותר שיצאה אתמול בבוקר מבית המשפט המחוזי בירושלים לא הייתה זיכויו של אהוד אולמרט בשלוש מתוך ארבע הפרשות הפליליות בהן הואשם, כי אם בעיקר צלצול ההשכמה לכל אלו שגזרו באופן פומבי את דינו של ראש הממשלה לשעבר, הרבה לפני שבית המשפט אמר את דברו. מוטב ורצוי היה אם לפחות חלק מאותם הכותבים, הפרשנים והעיתונאים שמיהרו לחרוץ את דינו של אולמרט תחת כל עץ רענן – היו מכים כעת על חטא באותו האופן ובאותה הנחרצות שבה נחפזו להכריע לחובתו.
למען הסר ספק, העניין כאן הוא לא אולמרט, שכן הדיון אינו בהכרח לגופו של אדם כי אם לגופו של עניין. אולמרט הוא רק מקרה מבחן. הדיון חייב להתמקד בקלות הבלתי נסבלת שבה הועלו כנגד אדם האשמות חסרות תקדים, שבגינן הוא נאלץ להתפטר מתפקידו (במקרה הזה ראשות הממשלה); ואם זה לא מספיק, הרי שבשנים האחרונות היה עליו להתמודד מדי יום עם תדמית של נבחר הציבור המושחת ביותר בישראל מאז ומעולם. כל זאת, כאמור, עוד הרבה לפני שמשפטו נפתח, וחודשים רבים לפני שניתנה הכרעת הדין. היום זה אולמרט – מחר זה מישהו אחר. וזוהי מהות הדיון.
רודפים אחרי עגל הזהב של הרייטינג
איני מתעלם מההרשעה של אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות, ויכול להיות שהוא יורשע גם בפרשת הולילנד שעודנה מתנהלת. ואף על פי כן, אין זה גורע כהוא זה מחובתם של העיתונאים, כותבי הטורים, הפרשנים וגם חלק מהמשפטנים לערוך חשבון נפש עמוק ומקיף לקראת הפרשה הבאה, ואין זה מי משנה מי יעמוד במרכזה. שאם לא כן – יאבדו מערכת המשפט והתקשורת את שארית האמון שעוד רוחש להן הציבור.
כבר מהרגע הראשון היו בנמצא עיתונאים ופרשנים שמיהרו לתייג את פרשת מעטפות הכסף של טלנסקי כפרשת השחיתות הגדולה ביותר בתולדות המדינה. זאת כמובן לאחר שפרשה אחרת אשר זכתה לאותם הסופרלטיבים, פרשת בל"ל, כבר הפכה לנחלת העבר. הרדיפה אחרי עגל הזהב של הרייטינג הטלוויזיוני והתפוצה העיתונאית סימאה את עיניהם של מי שאמורים לספק לציבור מידע אמין ואובייקטיבי, ולא כזה המשקף את דעתם האישית או את דעת הקהל הפופולרית באותה בעת. רבים מהם כשלו בתפקידם ומעלו בו, ובהקשר זה כמובן שרצוי היה אם יתנו על כך את הדין – לא בהתפטרות המונית אלא בהתנצלות כנה ואמיתית. אבל לדאבוני אין לי ספק כי מדובר בלא יותר מחלומות באספמיה.
גם אם פרקליט המדינה משה לדור לא יניח את המפתחות בימים הקרובים, הרי שתוצאות משפט הדגל שאותו הוביל יתנו את אותותיהם בכל הנוגע לאמון הציבור במערכת המשפט ובפרקליטות. ההחלטה לבסס את תיק מעטפות הכסף על עדותו המוקדמת של עד שאמינותו הוטלה כבר אז בספק, וזאת בידיעה ברורה שעדות זו תביא להתפטרותו של ראש ממשלה מכהן, היא משגה חמור ובלתי נסלח.
אני מאמין כי לדור אכן סבר באמת ובתמים שהוא פועל נכון. עם זאת, בטרם קיבל את ההחלטה, ולאור מעמדו הייחודי של הנאשם, ראוי היה כי יוודא מעל לכל ספק סביר כי העדות עליה מבוססת כל פרשת התביעה איתנה מפלדה. האופן החד-משמעי בו פסלו אתמול השופטים את עדותו של טלנסקי, שאף הוגדרה כ"הזויה", מלמד על כך שלא ניתן לשלול את הטענה לפיה הפרקליטים נסחפו בלהט הציבורי ונדבקו בכותרות המפוצצות, מבלי להעניק למלאכת בחינת החומר המשפטי את הזמן והמשאבים הראויים לה.
יש לקוות שכשפרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה יידרשו להחליט אם להעמיד לדין – ובכך לסיים את כהונתו – של שר החוץ, אביגדור ליברמן, יישקלו הדברים בצורה מעמיקה ויסודית יותר. אולמרט וליברמן מעולם לא היו חברי נפש, אך באופן פרדוקסלי, תוצאות משפטו של הראשון, עשויים להשפיע במידה ניכרת על ההחלטה לגבי המשך חייו הפוליטים של רעהו.
יורי גנקין הוא יועץ מיתוג אישי ועסקי