המחאה החברתית, שהתחילה לפני כחודשיים, הגיעה אתמול לשיא. מתוך סקרנות אספתי את עצמי וכמה חברות, הצטיידנו בנעליים שטוחות והרבה רצון טוב והתגלגלנו מהמונית (כן, מונית ספיישל) ברחוב ז'בוטינסקי לכיוון כיכר המדינה. אחרי ערב שלם של סיסמאות, נשארה פתוחה השאלה: אלוהים אדירים, מה באמת כולם רוצים? אמש בכיכר היו שלטים שדורשים פסיכולוגיה ציבורית מסובסדת, חינוך חינם לגיל הרך, הפשרת קרקעות בחריש, תחבורה ציבורית בשבת, ביטול שעון החורף, וכמובן, החלפת ממשלה. איך עושים סדר בבלגן הזה? הרי אי אפשר לתקן הכל ועכשיו. דרושה תכנית פעולה, אבל העם דורש צדק חברתי, ועכשיו. הוא דורש את הצדק וצועד לקול תיפוף אימתני וזורק סיסמאות באוויר.
צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות
אבל לפי המבטים הנבובים בעיניים של חלק ניכר מהצועדים, הם לא הגיע מתוך אג'נדה. הם רוצים שינוי, אבל לא בטוחים בדיוק איזה. רק שיהיה יותר זול ויותר קל לחיות וכו'. כשניסיתי למצוא את מצע המחאה כתוב, אני מתביישת לומר שלא הצלחתי. כשהקשבתי לנציגי המחאה, שמעתי רק סיסמאות כמו שינוי, צדק, ואיפה היית ב- 3 בספטמבר? היינו כאן, ועדיין לא הבנו. חלק הגיעו בשביל לשמוע את אייל גולן בחינם, חלק בשביל הסקרנות, השאר יצאו מהבתים כי מה כבר יש לעשות בבית. אני לא היחידה שלא היה ברור לה מה בדיוק היא עושה בין כל האנשים האלה, חוץ מאשר מושג כללי - יקר כאן וקשה כאן, צריך שוויון וסוציאליזם ועוד סיסמאות. לך תעבוד עם זה.
ביבי הוא לא הבעיה
אם יש טרנד שכן אפשר לזהות בין כל המצעים שצמחו במחאה כמו על צלוחית פטרי, זו הקריאה "ביבי תתפטר". אותי בכלל לא מעניין מי יהיה ראש הממשלה אם שכר הדירה בתל אביב יצנח אל מתחת לאלפיים שקלים לדירת חדר וחצי, יהיה שלום, סטודנטים לא ישלמו שכר לימוד, החינוך יתוקן וכהנה וכהנה. אני, תומכת לבני מוצהרת, לא רואה מועמד ש"יכול על המשבר" הזה. מבחינתי כל צמאי הדם שמבקשים מביבי להיעלם לא באמת דוחפים לפתרון, הם סתם אופורטוניסטים.
אבל אין לאן לברוח, הקפיטליזם החזירי הוא יצר טבעי של בני האדם. אם בלב המחאה הדורשת סוציאליזם, צועקת להוזלת המחיה וקוראת לצד חברתי, עומדים אנשים פרטיים ומוכרים מים מינרליים בחמישה שקלים לבקבוק של חצי ליטר (כשליטר וחצי עולה בערך שניים וחצי שקלים), זה סימן שכולם רוצים להרוויח. המוניות היו מלאות ולא עצרו בדרך חזור, מעודף הביקוש של מוחים שרוצים לחזור הביתה. בואו נודה בזה, מעמד הביניים הוא קפיטליסטי. הוא רוצה סלולארי משוכלל ואוטו נחמד ודירה חביבה בכיכר המדינה. זו כמובן לא בושה, אבל לא ברור לי מדוע הוא מפגין למען סוציאליזם מוחלט.
ואחרונה חביבה - דפני ליף, ממארגנות המחאה, מופיעה בתור הפנים שלה בתקשורת, ויוצרת לא מעט אנטגוניזם מעצם היותה. באופן אישי, לא אכפת לי שהיא לא עשתה צבא אפילו שאני עושה גם מילואים. לא אכפת לי שהיא מעצבנת אותי בכל פעם שהיא פותחת את הפה. לא אכפת לי, כי היא שמה את עצמה על הגריל ומרשה לכל אחד להעביר עליה ביקורת, והכל-אחד הזה בסוף יחיה בדירה מסובסדת, ישלם שכר-לימוד מופחת, ישלם פחות מסים, ישלח את ילדיו לגן בחינם ויסע בתחבורה ציבורית בשבת בזכותה. זה בהנחה שיצליח לה כל שלהוב ההמונים הזה. הלוואי שיצליח. ואם כן, אז שאפו, דפני.