אחרי זהבית כהן ותנובה מגיע, בכל הכבוד, תורן של משפחות האוכל הגדולות הבאות. משפחת פרופר חייבת להוריד מחירים בשלל מוצרי האוכל של אסם, כולל תחליפי החלב; משפחת שטראוס גם היא חייבת לקצץ בכל מה שאינו חלב (בכך הזדרזה אתמול עפרה שטראוס להפחית כמה מהמחירים מיד אחרי עמיתתה כהן מתנובה).
משפחת ורטהיים - גם זמנה הגיע להוריד מחירים ואף לחשוף את דוחות קוקה-קולה, מונופול המשקה השחור של המדינה, ושל טרה, יצרנית מוצרי החלב השלישית בגודלה. די להתחבא מאחורי כתפיה הרחבות של כהן. ראוי שסוף כל סוף נדע מהם שיעורי הרווח של כל מי שנכנס לנו לצלחות ולכוסות.
מחיר ההתעלמות
זהבית כהן משלמת מחיר יקר על התעלמות ממחאת צרכנים צודקת. למרות שכל הסימנים היו מולה, היא התעלמה מהם בדיוק כפי שהתעלמה מהקולות הרמים שסימנו לה שהגיע הזמן לפרסם את דוחותיה הכספיים של תנובה, אפילו אם לא חלה עליה חובה חוקית ואפילו אם זה ייראה כאילו נכנעה למאיר שמיר.
כזאת היא, יודעת יותר מכולם. לכן בסוף היא גם חוטפת יותר מכולם. אבל היא בטח לא האישה הרעה בסיפור. ויותר מזה - היא אינה לבד. מימינה ומשמאלה, מאחוריה ומלפניה, יושבים בעלי עסקים ואנשי ממשלה שסוחטים, אפשר לפעמים גם לומר שודדים, את כספו של הציבור.
המכה הקשה שכהן קיבלה, אסור לה שתספק את יצר הניצחון, את חדוות ההשפלה ואת להט השמחה לאיד. מאחר שכמה ממובילי המחאה הגלויים והסמויים, כמו גם כמה מיועציהם הצמודים, כבר מתחרים בגדול מול הטייקונים על נפח האגו ועצמת היוהרה, הגיע הזמן להתעוררות חוזרת של הציבור הרחב. עוד איציק אלרוב שכזה, מנהיג מלחמת הקוטג', שיבוא ויאמר: חרם על מוצר שאין הצדקה למחירו. וגם חרם על מערכת כמו רכבת ישראל, שאינה משרתת בנאמנות את לקוחותיה.
לזכותה של כהן ייאמר היום שאפשר שהיא הנהיגה תו צרכני חדש, נורמה חדשה למורמים מעם. ימים ספורים אחרי שנחקרה באזהרה על-ידי הרשות להגבלים עסקיים היא זזה ממרבית תפקידיה. קודם כל היא יצאה החוצה מבית ההשקעות פסגות, הגוף שמנהל כספי ציבור, ומתפקידה כיו"ר תנובה. היא לה המתינה, כפי שממתינים כמה וכמה מיקירינו, עד להחלטה על כתב אישום או עד לשימוע. היא זזה החוצה.
תנובה של כהן אינה תנובה של פעם, שרימתה, שיקרה והעלימה נתונים בפרשת הסיליקון בחלב. (1995. "מעריב" מפרסם כי תנובה מוסיפה לחלב העמיד חומר כימיקלי המכונה סיליקון, החשוד כמסרטן ונאסר לשימוש כמזון בכל מדינות העולם. החברה מכחישה ומסתירה חודשים, עד שלחץ מצד ועדת הכלכלה ומשרדי הבריאות והחקלאות מאלץ אותה להודות. המנכ"ל דאז יצחק לנדסמן מתנצל, אבל מפטר את מנהל התפעול ולא את עצמו. זמן קצר לאחר מכן הוא הוזז, ובמקומו בא אריק רייכמן, ששנים אחרי כן מכר את הקואופרטיב לכהן).
פרשת העלאת מחירי הקוטג' של תנובה, שפתחה את המהפכה הצרכנית, גם היא אינה דומה לכשל הטרגי העצום והנורא של "פרשת רמדיה". (2003. מתגלה סדרה ארוכה של מקרי מוות, תחלואה וליקויים חמורים בהתפתחות מערכת העצבים אצל תינוקות שהוזנו, כך התברר לימים, באבקת חלב מסוג "רמדיה סופר פורמולה צמחית", שרקחה פורמולה נטולת ויטמין 1B מבלי ליידע את הגורמים המוסמכים).
כהן גם לא משכה משכורות-עתק כמו בנקאים ואנשי עסקים, והיא אינה נחשדת בעבירות על טוהר המידות. היא חטאה בחטא היוהרה, ועל כך היא משלמת. בהזדמנות הזו, ראוי לעמיתיה ללמוד ממחדליה ומחולשותיה.
האם המחאה תעיז להגיע לשם?
עד עכשיו התייחסנו לכסף ה"הקטן". הכסף הגדול של הציבור הרחב נאכל במנות גדולות במקום לגמרי אחר מגביע הגבינה: בדמי הניהול ובתרגילי התשלום, שדרכם מושכים הגופים המוסדיים שמנהלים את כספי העתיד, הפנסיה, הגמל והביטוח את מיטב כספו של הציבור.
האם המחאה תגיע עד לשם? האם יעזו המומחים ה"אלטרנטיביים" של צוות המחאה לגעת בזה?
