"אני אשאל ואתה תענה. אני אשאל ואתה תענה", נבחה יונית לוי על שר הביטחון ברק לפני כשבועיים, והחזירה טיפה את המחץ לעיתונות הישראלית. היא הראתה לנו איך כלב שמירה (של הדמוקרטיה, כן?) צריך לחשוף שיניים בשנייה ששערות עורפו סומרות בהריחו משהו חשוד. רחוק ככל שיהיה שרון גל מיונית לוי, הוא עדיין עיתונאי, ואם הוא מרגיש שהקהל שלו רוצה תשובה לגבי משהו - הוא שואל. העיתונאי שואל, המרואיינת עונה.
אפשר להתווכח אם השאלות של גל לדפני ליף היו קטנוניות או לגיטימיות. לדעתי חבל שהוא עשה לה מה שעשו לאביב גפן בזמנו, ותקף אותה מבורות ופופוליזם ולא מתוך הבנה אמיתית של המערכת או היכרות עם הסיבות לשחרורה מצה"ל. אבל אם כל כך הרבה אנשים מנסים כבר כל כך הרבה זמן להבין מי מדבר אליהם דרך המיקרופונים והמגפונים, זכותו של גל לשאול אותן.
צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות
לא אכפת לי שדפני ליף לא עשתה צבא, לא אכפת לי איפה היא גרה ולא אכפת לי מה היא עושה בזמנה הפנוי והלא פנוי. היא לא ממומנת על ידי (כמו פוליטיקאים), והיא פה רק כדי שלכולנו יהיה יותר טוב. אני מאה אחוזים מאחוריה ומאחורי חבריה, ומאמין שהמחאה הזו יכולה להניב פירות שכולנו נהנה לנגוס בהם. אבל תומכי המחאה מתייחסים אליה ואל חבריה כמו לאתרוג. הם שמורים מכל משמר, שחס וחלילה אף אחד לא יפגע בנפשותיהם העדינות. הרי הם באמת בסך הכל חבר'ה צעירים, שעוד לא ננעצה סכין פוליטית בגבם, וכולנו צריכים אותם בשביל שנוכל לחיות בכבוד. אבל אתרוג חייב שיהיו לו גם טעם וגם ריח; ערבות יש בחוץ בלי סוף.
אי אפשר לתלות את כל תקוותינו בצעירה אחת
כאב לי לראות את הראיון הזה כמו שכואב לי לראות את הכלבה שלי לולה רודפת אחרי פרפרי לילה חסרי אונים. ליף, אחרי כל מה שעברה, עדיין חסרה את הניסיון התקשורתי להפוך אסון כמו שיחה עם "לילה כלכלי" לניצחון הסברתי. אין לה את עור הפיל והגישה המתנשאת שיש לברק, אין לה את התשובות המוכנות מראש והביטחון העצמי המופרז שיש לנתניהו.
אבל צריך לשים את הדברים על השולחן: דפני ליף התחילה את הכל והיא סמל חשוב מאוד, אבל היא סמל. המחאה הזו היא הדבר הכי חשוב שקרה במדינה בשנים האחרונות ולא צריך לתלות את כל תקוותינו בצעירה אחת, שהלב שלה במקום הנכון, אבל לא תמיד מוצאת את המילים להסביר הכל בסבלנות ובנועם עד שהאסימון ייפול אצל אחרון הצופים. אם היא לא מסוגלת לעמוד מול שאלות של עיתונאי, מיותרות ככל שיהיו, היא לא צריכה להתראיין. מנהיג טוב יודע להביא אנשים טובים אחרים שישלימו אותו היכן שהוא מתקשה. לעזוב ראיון בשידור חי מעביר את המסר שהיא מסוגלת להרים ידיים, ואני רק מקווה שזה לא מה שיקרה על הבמה כשהיא תהיה קצת מתוסכלת מהמחאה.
ובנימה אישית. שרון, אם מישהו בצה"ל היה חש ששחרורה של דפני ליף אינו חוקי אני מבטיח לך שכבר היו דופקים לה מזמן חיילים עם כומתה כחולה על הדלת. ודפני נשמה, סטפ-אפ יור גיים.