החבר'ה שמתגייסים לצה"ל במחזור אוגוסט בימים אלה, רק נולדו כשאני התגייסתי, אי שם במחזור אוגוסט 93'. יצחק רבין עוד היה ראש ממשלה, ובחיים (זוכרים מי זה רבין, טירונים?), והמדינה עמדה בפני פריחה: מדינית, חינוכית, חברתית, תשתיתית ותחבורתית. גיוס לצה"ל היה אז נורמה מובנת מאליה, ותקופת השירות הייתה עניין שבשגרה שידוע ומובן שצריך לעבור אותה ושהחיים הרגילים לוקחים פסק זמן לכמה שנים.
18 שנים עברו. מדינית אנחנו מבודדים וכנראה במצב הגרוע ביותר אי פעם; חינוכית - המערכת במצב הידרדרות עקבי ויציב; חברתית אנחנו מפולגים מתמיד: ימין-שמאל/ דתיים-חילונים/ יהודים-ערבים/ עשירים-עניים; תשתיתית ותחבורתית אנחנו עדיין מקטרים על היעדר כבישים ראויים ותחבורה ציבורית הולמת. ומבחינת אחוז המתגייסים – בקושי מחצית מבני ה-18 יצטרפו לשורות לובשי המדים, ולפי התחזיות, המספרים רק ילכו וירדו.
אודה ולא אבוש - גם אני בזמנו לא ששתי להתגייס (באופן כללי אני לא בנאדם ש-שש), אלא שאז נדבקה סטיגמה לא מחמיאה למי שהתחמק מצה"ל. הייתה בושה, היה חשש מלהשיג עבודה ללא תעודת שחרור, היו סנקציות מצד החברה הישראלית ומהסביבה הקרובה, או לפחות חשש מהן. אמנם הצבא היה יכול להתמודד היטב ללא השירות שלי (סמ"ר בשלישות חיל הרפואה), אבל זה לא מנע משנינו לבזבז זה את זמנו של זה.
לפי ראש חטיבת תכנון כוח האדם באכ"א, תא"ל אמיר רוגובסקי, הסיבה העיקרית לאי הגיוס לצה"ל היא הדת, ולזה כבר התרגלנו למרבה הצער, אחרת היינו עושים משהו בנדון, ומינימום מחייבים אותם לשירות לאומי פעיל ותורם. החרדים לא מתגייסים כי הציבור שלהם מעודד זאת, כי אין שום סנקציות וכי המדינה ממילא מממנת ומסבסדת אותם (אגב, חלק מאלה שמתגייסים ממגזר המתנחלים חובשי הכיפות עושים זאת בעידוד הציבור שלהם – והם לא מתביישים בך – בכדי להשתלט על צה"ל מפנים, וזו סיבה לא פחות גדולה לחשש מהעתיד), אבל גם הצעירים החילוניים כבר רואים מה מחכה להם באזרחות: מצוקת עבודה, מצוקת דיור, ומדינה שלא נותנת להם כמעט כלום, גם אם הם מילאו את חובתם ושירתו בצבא.
האם השלב הבא במחאה צריך להיות איום באי גיוס לצה"ל ובאי התייצבות לשירות מילואים? ייתכן. כי יותר ויותר מתחוור שהממשלה סלחנית ומתרפסת בפני הפרזיטים, בפני העוברים על החוק, בפני המצפצפים על השלטון. וכשראש הממשלה לחיץ ופאניקיסט – צריך ללחוץ על כל הכפתורים. אבל זה לא יקרה, כי להבדיל משרי נתניהו הרבים מספור, מסתמן שלמוחים בכיכרות ובאוהלים יש אחריות אישית ולאומית.
והם ימשיכו להתגייס ולשרת, כי אתם יודעים - פראיירים לא מתים. הם רק נופלים בשבי.
מינימום אולימפי
השחיין גל נבו התגאה בהישג המרשים שלו באליפות העולם בשחייה: הוא ניצח את הערבים. ברור ,הוא הרי בחר בענף השחייה כדי להיערך לרגע שבו הערבים יזרקו את כולנו לים.
המשפט הזה, אגב, הגיע רגע אחרי ששחיין איראני החרים את המקצה בו שחה נבו, מה שגרר מהישראלי את התגובה ש"אותנו לימדו לשחות ולא לעשות פוליטיקה". מעבר לעובדה שזה מלמד על כך שנבו טרם השיג את המינימום האולימפי באינטליגנציה, ייתכן ויש כאן מניע נסתר: נבו חשש שיתייגו אותו כצנון חסר כריזמה כמו שחיין עבר שמסוגר כרגע בווילה עם מספר פקאצות, ורצה להראות שיש בו משהו מעבר. להתראות בעונה השנייה.