את המאבק על השוויון בנטל השירות ניתן לראות כמאבק אינטרסנטי של קבוצת המשרתים בצה"ל, אך האמת היא שמדובר בעניין הנוגע לציבור כולו. הסיפור הוא עקרוני הרבה יותר. לכן לא מוצא חן בעיניי שהמילואימניקים קוראים למאהל שלהם "מאהל הפרייארים". אומרים שפרייארים לא מתים – אבל כאן מדובר בסופו של דבר בשאלה של חיים ומוות. המשרתים לא פרייארים, הם אזרחים למופת. הם עושים את מה שכל אזרח בישראל צריך לעשות.
כל מי שחושב בהגיון מגיע למסקנה הפשוטה הזאת – אין שום הצדקה אזרחית לחוק טל. לכן, את המאבק על השוויון בנטל השירות צריך לראות כמאבק אזרחי. כל עוד צה"ל הוא צבא העם – העם כולו חייב לשרת. כל כך הגיוני, כל כך פשוט. ולכן כל כך צורם לראות את המשתמטים למיניהם וצורם במיוחד לראות את המשתמטים מסיבות דתיות. אלו מדברים שוב ושוב בשם העם היהודי – אך "העם" שלהם איננו העם הריאלי, אלא איזה שהוא עם דמיוני שנראה בדיוק כמוהם.
חוק טל נועד להכשיר את השרץ. חוק טל נועד למסד את חוסר השוויון ואת הפרטת העם למגזרים. הוא יכול להוות דוגמא אקטואלית לאיסור התורה: "לא תתגודדו", בבחינת לא תעשו גדודים גדודים, גדודי צבא וגדודי ישיבה. חוק טל לא מתכוון לכך כמובן, הוא ניסיון להגיע לידי פשרה שתהיה הרע במיעוטו. אבל גם במקרה הזה – כוונות טובות הן הדרך לגיהינום, כך קובעת בפירוש ההלכה. פשרה שכוללת יציאת החרדים לעבודה אולי תתרום לכלכלה וללגיטימיות של הציבור החרדי אבל היא פשרה מגונה בגלל שהיא מוותרת על הערך הבסיסי של שוויון בנטל ומעניקה להם רישיון לפרוש מהציבור.
אין לו חלק לעולם הבא
הנה, כך פוסק הרמב"ם: הפורש מדרכי ציבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא (רמב"ם הלכות תשובה פרק ג', י"א)
הפורש מדרכי ציבור עשוי להיות דתי אדוק – הוא עשוי לקיים מצוות ולא לעבור על אף עבירה. חטאו הגדול נעוץ בעצם העובדה שאינו לוקח חלק במשימותיה של הקהילה, שאינו סולידרי. כפי שנוהג להסביר הרב דוד הרטמן – את הפורש מדרכי הציבור ניתן לזהות בשעת הצפירה ביום הזיכרון. כשכלל האזרחים עוצרים את חייהם ומשפילים מבט, חולקים את צער המחיר הכרוך בריבונות, הפורש מדרכי הציבור ממשיך והולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן.
את הפורש מדרכי הציבור ניתן לזהות גם בין השורות של חוק טל – הוא אינו נושא בנטל השירות יחד עם חבריו, הוא נבדל מעדת ישראל ואינו מקיים את מצוות מלחמת המגן על העם והארץ; מצווה שעבורה יוצא גם חתן מחדרו וכלה מחופתה (רמב"ם הלכות מלכים ז', ד'). בזכות חוק טל אולי יצטמצמו הפערים – הוא אולי ייצא לעבודה בגיל צעיר יותר וישתלב במעגל העבודה. זה יועיל לו, זה יועיל לחברה, זה יועיל לכלכלה – אבל זה לא יהפוך אותו לחלק מן הציבור. בשורה התחתונה, את המאבק על שוויון בנטל השירות יש לראות גם כמאבק יהודי ודתי. את חוק טל צריך לשנות כי המשרתים אינם פרייארים, כי כל אזרח צריך לשרת וכי כך קובעת ההלכה.
שרגא בר און הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן
פאנל בנושא "צבא העם: אתגרי השירות המשותף" יתקיים במסגרת הכנס השנתי של מכון הרטמן "נוטעים צדק חברתי. עוקרים פערים" שיתקיים בט"ו בשבט (8 בפברואר)