ומאז, בשנתיים שעברו השאלה הזאת חוזרת כל בוקר ונשאלת שוב בערב, כאילו יש דרך אמיתית ומקיפה לענות עליה, כאילו אנחנו יכולים גם לחיות את החיים וגם לתת עליהם פרספקטיבה באותו הזמן, כאילו אנחנו הדג הראשון שרואה את המים. במלאת שנתיים לאותו תאריך, ממש היום, המערכת נכנסה להיפר ונטילציה, ובכל מקום נשאלת השאלה - וכולם קופצים מיד לענות עליה.
ומה הדבר הכי מעניין? שמראשון הטייקונים ועד אחרון העיתונאים, מכלכלנים ועד פעילים חברתיים, כולל חברים ושותפים לדרך מהרגע הראשון, כולם פותחים את התשובה שלהם בהכרזה הדרמטית: "אין ספק שהשיח הציבורי השתנה ללא היכר", חושבים שאני מגזימה? אם במקרה לא פתחתם טלוויזיה או עיתון בשבוע האחרון, קבלו סטטיסטיקת גוגל: רק בשבוע האחרון פורסמו 700 כתבות או מאמרים עם המילה "שיח".
עם שיח לא הולכים למכולת
עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון - שיח זה דבר נפלא, עזבו נפלא, המהפכה האנושית הראשונה, זאת שבעצם הבדילה את האדם מהקוף, היא המהפכה הלשונית שיצרה שיח משותף של המין שלנו, ובסדרי גודל קצת אחרים מהפכני גם השיח הכלכלי-חברתי שהתפתח בישראל בשנתיים האחרונות. בו פתאום בבית ממוצע מדברים על חוק ההסדרים והתספורות, ועל שוויון וסולידריות. בו זה כבר לא בושה להגיד שקשה לסגור את החודש, או בכלל להתחיל אותו.
אבל עם שיח לא הולכים למכולת, אין לנו פריבילגיה שהעיסוק הציבורי יישאר ברמת הדיבורים, והעובדה שסנגורי ביבי את לפיד והניאו ליברליים המצוחצחים מברכים אותנו מעל כל במה על "השיח" החדש שיצרנו, טופחים לנו על השכם על "המהפכה התודעתית" שהשגנו, ומיד אח"כ שולפים טבלאות אקסל המסבירות איך למרות כל הרצון הטוב, מחירי הדיור ממשיכים להאמיר וגם המע"מ והחשמל, איך יוקר המחייה שוחק אותנו והשכר עומד במקום, ורק שנגיד תודה שמצבנו לא גרוע כשל ספרד או יוון, שם אין מה לאכול ובטח שאין שיח.
"שיח" זה "הכיבוש" החדש. עוד מילה שנעשה בה שימוש יתר עד שהיא מאבדת כל משמעות רגשית ורלוונטיות לרוב הציבור הישראלי, בזמן שמאחוריה עומד חוסר צדק ואומללות נוראית.
אז "השיח" הוא לא הישג של המחאה החברתית, הוא האח התאום שלה, הוא פעולה דמוקרטית של אזרחים שהחליטו להיות מעורבים ולקחת אחריות על החיים שלהם - זה גרם לנו לצאת לרחובות, זה גרם לנו לשאול שאלות, זה גרם לנו ללמוד ולהביע דעה. אבל בזמן שהשיח בוער, המצוקה בוערת אף יותר, ויש מעט מאוד נחמה באבולוציה האזרחית שלנו, כשהמצב של רבים כל כך הופך לבלתי נסבל, כשהשחיתות והאדישות ממלאות את המשכן, כשאימהות חד הוריות מפונות מביתן ופערי אי השוויון והעוני מזכים את ישראל בפרסים מסביב לעולם, כש-87% מההורים מסייעים כלכלית באופן קבוע לילדיהם הבוגרים ונדרשות 130 משכורות בשביל לרכוש דירה.
הישג של המחאה החברתית הוא שינוי שניתן לכמת אותו, שדורש הכרעות עוגתיות וכיוון אידיאולוגי. שיח הוא לא הישג למחאה, יש רק הישג אחד אמיתי למחאה החברתית - שינוי סדר העדיפויות במדינה, שינוי השיטה הכלכלית, יצירת תקציב חברתי ומציאות הוגנת, מציאות של צדק חברתי. אם הצלחנו לשנות את השיח, גם את זה עוד נצליח.