מימיי לא התעניינתי בעיתונים כלכליים. בעולם של חדשות רעות ממילא, תמיד נראה היה לי שבמדורי הכלכלה החדשות רעות אף יותר. חוץ מזה שבקושי הוצאתי בגרות במתמטיקה ותמיד חששתי קצת ממספרים. לכן, הייתי שולף את מוסף "ממון" מהעיתון ומעבירו לכל דורש עוד בימים ש"ידיעות אחרונות" היה המקור החדשותי העיקרי שלי. גם כשהתווספו להיצע העיתונות הכלכלית הישראלית אופציות נוספות, הן לא ממש הצליחו לדגדג את הסקרנות שלי. הייתי קורא ספורט, תרבות, כותרת (לפעמים) וזהו בעצם.
אבל לאחרונה מסתמן מפנה של ממש בהרגליי הקריאה שלי. "קראת במקרה כלכליסט?", שאל אותי חבר לא מזמן. "לא...", עניתי בנימה שכל כולה אומרת: "ברור שלא, ואתה אמור לדעת שאין שם שום דבר שמעניין אותי, ואם כבר מדברים על זה אני גם די בשוק מכך שאתה קראת את העיתון הזה!". "אז אני שולח לך כתבה משם שאתה חייב לקרוא", אמר לי החבר, כשהוא מתעלם מאותה נימה. "כתבה על פטריות", הוסיף כעבור רגע.
הכתבה על הפטריות הייתה מרתקת. מרתקת ברמה כזו שזה כמעט בלתי נתפס שהיא הופיעה סתם כך בעיתון יומי. הייתה שם אינפורמציה מעניינת על התנהגויות של פטריות שונות ועל כך שהאדם בעצם רק מתחיל להבין עד כמה מחוכם הייצור הזה שמכונה פטרייה. המאמר כלל, לצד רקע כללי שמאוד נחוץ לאנשים (כמוני) שלא מאוד מבינים בפונגי, דוגמאות ממחקרים בעולם, רשימה של השלכות אפשריות של ההתנהגות של הפטריות על האנושות בכללותה, ואפילו התייחסויות נקודתיות אלינו. בקיצור, כתבה גדולה.
אבל ב"כלכליסט" לא עצרו שם, ובערב החג הם פרסמו עוד כתבה מרתקת (שגם עליה אני יודע באדיבותו של החבר מהפטריות, אז תודה לך אוריאל!) - הפעם על אחים. מתברר שאמריקני אחד פרסם לא מזמן ספר מחקרי מאוד אבל גם קריא מאוד על הפסיכולוגיה של האחים. "ההורים יוצאים מהתמונה בשלב די מוקדם", טוען המחבר, "בני הזוג מגיעים אח"כ, ואחריהם גם הילדים. מי שעובר איתך את כל החיים הם בעצם רק האחים". ב"כלכליסט" הביאו, לצד סקירה של הספר, גם ראיון מרתק עם המחבר. וגם הפעם הפליאה הכתבה בסיפורים מרתקים על אחים שהופרדו בלידתם, על הפער בין אחים לאחיות ואחים לאחים, על ההבדלים בין בכורים, סנדביצ'ים וקטנים ועל אלף ואחד אספקטים אחרים שמעניינים את כל מי שיש לו אח או אחות או שניהם.
האמת, עד לרגע זה עוד לא הצלחתי להבין מה בין פטריות והפסיכולוגיה של האחים לבין עולם הכלכלה, אבל וואללה, בשורה התחתונה נראה שמישהו ב"כלכליסט" עושה עבודה טובה כי פתאום אפילו אנשים שהוציאו שישים ומשהו במתמטיקה שלוש יחידות מוצאים שם משהו לקרוא. סחתיין.
ואם באחים עסקינן
אז דעו לכם כי לא רק על גורלו של גלעד שליט ראוי שנחשוב השבוע, אלא גם על גורלם המר של האחים במשפחת סחיווסחורדר. המאמר שציינתי קודם, המאמר על אחים שהופיע ב"כלכליסט", מזכיר את המאמצים הלא ייאמנו כמעט שאחים אבודים מסוגלים לעשות על מנת לאתר ולהתאחד עם אחיהם האבודים. עתה מה תאמרו על האחים לבית סחיווסחורדר? איזה מאמץ הם יכולים לעשות שיועיל להם? מה הם יכולים לעשות כדי שיוקל להם?
את הפיגוע הנוראי בסבארו, הפיגוע שבו איבדו האחים סחיווסחורדר חמישה מבני משפחתם, אני זוכר לצערי היטב. העיר ירושלים כולה הייתה משולה בזמנו לחבית חומר נפץ, טרגדיה רדפה טרגדיה במעגל דמים שנראה היה כי לא יפסיק לעולם, אבל אירוע שבו נרצחים בבת אחת, בפיגוע אחד, שני הורים ושלושה מילדיהם היה יוצא דופן לרעה אפילו במציאות המזוויעה ההיא שבה חיינו.
כמו הרוב הגורף של בני הארץ הזו, גם אני בעד עסקת שליט. בעד בלי לחשוב פעמיים. אשתי, אני ואפילו ילדיי עוקבים בדריכות אחר כל מה שמתרחש, ומקווים שגלעד אכן יגיע הביתה כמתוכנן. אבל, בנוסף, אני גם מבין היטב שאותה מדינה שחשה, ובצדק, אחראית להשבתו של חייל שבוי הביתה, חייבת לחוש אחראית כלפי אחים שכולים, קל וחומר אם הם איבדו בפיגוע כמעט את כל בני משפחתם. כמעט כל מי שהיה להם בעולם הזה כבר איננו כאן, ולמדינה יש אחריות אדירה בנושא הזה. המציאות הפוליטית/ביטחונית (תקראו לזה איך שתרצו) בישראל יוצרת סיטואציות אמוציונליות קשות מנשוא עבור אנשים רבים מדי. למדינת ישראל יש אחריות לדאוג ככל יכולתה לשלומם.