ממקומי על הספה אני מביט החוצה ורואה כי השמש זורחת. בגלל שחזרתי הביתה לפני רגע, ידוע לי כי למרות שהשמש זורחת, בכל זאת אין ספק כי קריר. גם היום מתקיימים בעולם שנסוב סביבי תנאים קיצוניים שסוחבים כל תנאי לכיוונו הוא ויוצרים שלם חדש ומפתיע. יוצרים מציאות שבה כולם כאילו בלתי מסופקים. שלם שבו לא השמש מקבלת את מה שהיא רוצה וגם לא הרוח. "שמש שקרנית" מכנים את התופעה, ובכך, למעשה, מסירים כל אחריות מן הרוח, שגם היא טיפה שקרנית בסיטואציה הזו, לא?
ואני תוהה, מי עוד משקר לנו? לפעמים אני מרגיש שכל המידע שמגיע אליי הוא שקרי במידה כזו או אחרת. שאין בכלל למי להאמין. לא בפוליטיקה, לא בספורט, לא באמנות, אפילו לא בדברים האישיים. ואם כבר להודות על האמת, הרי שכל ההתעסקות הזו באמת ובשקר כבר לא מזיזה לי כמו פעם. היא כבר איננה מקוממת אותי. "שישקרו", אני כמעט ושומע את קולי בעודני רבוץ על הספה של ה-1,500 שקל שקניתי ברהיטי קריית היובל לפני חמש שנים, "אני מעדיף לישון". אז אני עוצם עיניים וגונב חמש דקות.
ובחלומי אני חי לפתע במקום הגיוני. מקום שיש בו, כמובן, מידה של צרות ודאגות, אבל הוא עדיין מתנהל לפי כללי משחק פשוטים, הגיוניים ובעיקר ברורים לכולם. אבל גם זה מדכא אותי ואני מתעורר שטוף עצבים. אני נושם עמוק ומבין שכנראה שאני מעדיף את הקרחנה, את תחושת הספק, את ההרגשה של להיות פיון במשחק לוח של מישהו אחר. של כוחות גדולים כאלה, נסתרים, כוחות עם אג'נדות סמויות. כוחות שמחליטים מתי להציף סוגיות כמו יחסי חרדים חילונים, מצב התקשורת, עדכון אחוזי המיסוי, וההתנחלויות לאן.
"אבל מה הקשר בין כל המידע שאני נחשף אליו לביני?" אני שואל את עצמי בעודני מנער מעלי את שאריות התנומונת בת חמש הדקות שעברה עלי זה עתה. "ומה הקשר בין כל המידע הזה לבין עצמו?" מה הקשר בין ואצלאב האבל וקים ז'ונג איל שהלכו לעולמם בפער של פחות מיממה? שניהם מנהיגים אגדיים שהשפיעו על עמם לדורות, אולי לעולמים, ומה הקשר ביניהם? ומה הקשר אליי? ומה הקשר בין מה שקרה באסון הכרמל לבין מה שנאמר בטקס הזיכרון לכבאים שנספו? האם מה שקוריין ליד האנדרטה כיבד את ההרוגים? האם מה שקוריין כיבד את משפחות ההרוגים? לשם מה עורכים טקסים כאלה בכלל?
ומה הקשר בין בן ה-39, "יד ימינו של אסי אבוטבול" (לכאורה) שנרצח בחולון בצהריים, לבין בן ה-12 (!) שנרצח בג'דיידה באותה השעה? האם באמת אין שום קשר? שום קשר בכלל? ואולי גם את הסיפור הזה אפשר לקריין בצורה שתסדר את העובדות בצורה שתהא נוחה יותר למאן דהוא?
ומה הקשר בין אלירז שדה, שהנחה את מסיבת החנוכה המוקדמת של עמותת עזרה למרפא של הרב פירר שבה הופעתי בערב, לבין הרב דוד מנחם שאירח את רונה קינן כשהנחה את המפגש המסכם של סדרת "צדק חברתי בתנ"ך" בבית אביחי שאליו נסעתי מיד אחר כך? מה הקשר בין המנחים? ומה הקשר בין האירועים? ילדים קטנים, חלקם עטויי מסכות נגד חיידקים, שנלחמים במחלה הכי נוראית שיש מזה ואולם מלא רודפי צדק מסוגים שונים ומשונים מזה. מה הקשר בין הכמהים להירפא לכמהים לשינוי חברתי? ואם, חס וחלילה, מישהו מהילדים או מרודפי הצדק יוותר על המלחמה שלו, האם אפשר יהיה להשוות ביניהם אז?
"כמו שיכור מתנדנד וגופי בכאב לא עומד...". למה נולדתי כזה חפראווי? מה זה משנה. זה אני. ומה הקשר אני שב ושואל את עצמי. מה הקשר? מה הקשר בין פעילי מחאה, ילדים חולי סרטן, הרב פירר, אלירז שדה, חכם דוד מנחם, רונה קינן, הנרצח בן ה-12 מג'דידה, הנרצח בן ה-39 מחולון, משפחות נספי אסון הכרמל, ביבי נתניהו, דן כנר, שמעון פרס שהספיד את ואצלאב האבל, כל העיתונאים שפירטו את פועלו ארוך השנים של קים ז'ונג איל ורהיטי קריית יובל? מה הקשר בין כולם לבין עצמם, אני שואל את עצמי, ומה הקשר אליי? אבל אני לא מוצא משהו להיאחז בו. פרט לעובדה שלכולנו שיקרה היום השמש. וגם הרוח.