ככל שהפרשנים העלו עוד ועוד הסברים מלומדים, גבר תסכולה של תמר איש-שלום, אשה סופר-אינטליגנטית שפשוט לא הצליחה להבין. היה זה רביב דרוקר שהבין לבסוף מה היא לא מבינה: "עזבי, זה עניין של גברים", אמר ובכך הסתיים הדיון.
"זה עניין של גברים" הוא הסבר לתופעות רבות בחברה הישראלית. קחו, למשל, את תוצאות הפריימריז בליכוד ודו"ח של מרכז אדווה על אופן תקצוב הספורט בישראל. מה הקשר? קודם כל, שניהם התפרסמו שלשום. שנית, הסיקור התקשורתי של הפוליטיקה בישראל דומה באופן מטריד ביותר לסיקור תחרויות ספורט. שלישית, גם בבחירות בליכוד וגם בתקצוב הספורט, היקף הייצוג של נשים מביש.
הנשים בליכוד דווקא לא חושבות כך, ומכאן חלק מהבעיה. "יש בליכוד ארבע נשים ב-20 המקומות הראשונים. אין עוד מפלגות כאלה", השתפכה ח"כ מירי רגב עם היוודע התוצאות. ובכן, לתשומת לבה של דוברת צה"ל לשעבר, יש עוד מפלגות כאלה – מרצ, למשל, שבה נשים נבחרו למחצית המקומות הריאליים ברשימה לכנסת הבאה (שתיים מתוך ארבע), והשותפה לעתיד, ישראל ביתנו, ששליש מנציגיה בכנסת היוצאת (5 מתוך 15) היו נשים. במפלגת העבודה יהיו, כנראה, לפחות שתי נשים בעשירייה הפותחת, לא כולל יושבת הראש.
ובליכוד? לעשירייה הפותחת לא נבחרה אף אישה ורק בזכות החלטת שריון הוקפצה ח"כ ציפי חוטובלי מהעשירייה השנייה כדי לסגור את זו הראשונה. בסך הכל, נשים יחזיקו כנראה ב-20% מהמקומות הריאליים של הליכוד ברשימה לכנסת ה-19, בדיוק כפי שהיה בכנסת ה-18. זהו דווקא השיעור הנמוך ביותר של ייצוג נשים במפלגות שעורכות בחירות פנימיות. אפילו ברשימה השמרנית-לאומית של הבית היהודי מוצבת אישה (ועוד חילונית) אחרי המנהיג, נפתלי בנט.
המשקיפה הספורטיבית
ולא רק שבמפלגת השלטון הגדולה במדינה ייצוג הנשים מגוחך, אלא שתרגומו לנוכחות בממשלה שאותה מובילה הליכוד מקומם אף יותר: רק אישה אחת מהליכוד מכהנת בממשלה ורק שלוש נשים יושבות בממשלה הגדולה ביותר שכיהנה כאן אי פעם – פחות מ-10%. הקבינט הביטחוני-מדיני, התשיעייה המפורסמת, היא על טהרת הגברים (ביטחון הוא "עניין של גברים", כבר אמרנו?), אבל כמחווה לנשים מינו את לבנת כמשקיפה.
ואפרופו לבנת: על אף כהונתה של אישה בתפקיד שר הספורט, נשים ונערות היוו כ- 12% מהספורטאים שתוקצבו על ידי המדינה ומוסדות ציבור בשנת הפעילות 2011-2010. התקצוב החסר, שאותו מנתח דו"ח חדש של מרכז אדוה, משקף את העובדה שפחות מ-20% מהעוסקים בספורט תחרותי בישראל הן נשים, פחות מ-8% מהמאמנים הן נשים, ונשים מהוות רק 15% ממקבלי החלטות בהנהלות ובאיגודי ספורט.
לפי מחברות הדו"ח, הניסיון בארצות אחרות מלמד שהשוואת משאבים בין ספורט גברים ונשים הוא צעד חיוני להגדלת מספר הנשים העוסקות בספורט. הן גם גורסות שיש להטמיע חשיבה מגדרית בתכנון מדיניות הספורט כדי להביא בחשבון צרכים והעדפות של נערות ונשים בקביעת הקריטריונים לתמיכה ציבורית בספורט.
נהוג להאשים את המפלגות החרדיות והערביות במצב העגום של ייצוג נשים בפוליטיקה. בפעם הבאה שמישהו מתפתה לעשות זאת, רצוי שיזכור את המצב הלא מזהיר במפלגות היהודיות החילוניות וגם את העובדה שבמדינות שמתקרבות לשוויון פוליטי לנשים, היתה יד מכוונת. בלא העדפה מתקנת, ברורה ומחייבת, גם פוליטיקה וגם ספורט ימשיכו להיות עסק גברי.