נתניהו כנראה לא צריך לדאוג גם מערוץ 1. הניסיון "לאזן" את קרן נויבך בקול ישראל מעיד שזה לא רעיון טוב במדינה דמוקרטית לתת לראש ממשלה את הסמכות למנות מנהלים של כלי תקשורת. הם נוטים לשאוף לשמח אותו. גם זה טבע אנושי. ובכך לא תם מניין כלי התקשורת הנתונים למרותו של ראש הממשלה, או שנאמנותם לו ולאינטרסים שלו מאפילה על שיקוליהם העיתונאיים. אסור לשכוח שגם הטלוויזיה החינוכית היא מפעל ממשלתי קטן (ע"ע הרכב המנחים ה"מאוזן" להפליא של "ערב חדש") . וכמובן, שסיבת הקיום של העיתון "ישראל היום" היא לחזק את ידיו של נתניהו מדי בוקר – בסיקור עיתונאי מביך במידת האהדה, שלא לומר ממש אהבה, שהוא מפגין כלפיו, ובהחלשת מתחריו באמצעות הכיסים העמוקים של הבעלים שלדון אדלסון, חברו של נתניהו, שמאפשרים לו להפיץ עיתון בחינם. בזמן שמעריב, ידיעות ו"הארץ" נתונים בקשיים, "ישראל היום" משגשג.
נוסיף לכך את העובדה שגלי צה"ל הוא כלי תקשורת ששייך לצה"ל. ושערוץ 2 זקוק בשנים הקרובות לתמיכה ממשלתית במאמציו לעבור מזכיונות לרישיונות. והשורה התחתונה היא שיש בישראל כלי תקשורת שכפופים לראש הממשלה על פי הגדרתם, ואחרים שזקוקים לו נואשות, ומעט מאוד כלי תקשורת חופשיים באמת. אנחנו צריכים להיות תמימים מאוד בשביל להאמין שהסיקור של מערכת הבחירות באמת ישרת את הציבור.
סימביוזה מוזרה
אחד מכלי התקשורת החופשיים לכאורה הוא ידיעות. אבל בין ידיעות מקיים סימביוזה מוזרה עם יאיר לפיד. לא זו בלבד שטורו של לפיד פותח את מוסף סוף השבוע שלו, ומשמש אותו לצרכיו הפוליטיים, אלא שבאחרונה גם התפרסם מדור מאוד אוהד ויוצא דופן של נחום ברנע, הפרשן הפוליטי הבכיר של העיתון, שעסק בלפיד. בפועל, ידיעות מעניק ללפיד במה ומריץ אותו לכנסת. וכשלפיד ייכנס לכנסת וכנראה גם לתפקיד בכיר בממשלה, היחסים בינו לבין ידיעות יהיו לא בריאים. יתרה מזאת, ידיעות מרבה לתקוף את נתניהו. ואפשר לשאול אם עמדתו הביקורתית מאוד כלפי ראש הממשלה לא נובעת קודם כל מהעובדה שנתניהו הוא פטרונו של "ישראל היום", יריבו הגדול של ידיעות בשוק העיתונות. שמא ידיעות מעדיף את לפיד בראשות הממשלה, לא בגלל שזה עדיף למדינה אלא בגלל שזה עדיף לידיעות?
אין שום ספק שמאז הקיץ שעבר סייעה התקשורת הישראלית ברובה (למעט כמה כיסים חריגים כמו "דה מארקר") לנתניהו לשנות את סדר היום הלאומי מהמצב החברתי-כלכלי (רע לנתניהו) למצב הגרעין האיראני (טוב לנתניהו). זו עובדה. כשנתניהו רצה כותרת לגרעין האיראני, הוא קיבל אותה. רצה הרבה, וקיבל הרבה. ישראל נכנסת לתקופת בחירות כשהגרעין האיראני בראש מעייניה, ולא המצב החברתי.
המבחן הוא בסקרים: האין זה מדהים שראש ממשלה שהתעלם מהמחאה החברתית ושראשי מערכת הביטחון מביעים אי-אמון בשיקול דעתו בנושא האיראני – מוביל בסקרים? זה הרי בלתי סביר בעליל. תראו את הצרות שרומני עושה לאובמה. יש שם קרב אמיתי. צמוד. ואובמה לא עשה קדנציה פחות מוצלחת מנתניהו. אבל חברה מקבלת את כלי התקשורת שהיא ראויה להם.