הדיון בהשלכות התקפה ישראלית על מתקני הגרעין באירן נעלם לחלוטין מהשיח הציבורי. כלי התקשורת המרכזיים הפסיקו מזמן לעסוק בסוגיה. גם אזהרותיו של מאיר דגן התאיידו. לא מזכירים יותר את מתקפת הנגד. לא מדברים יותר על מאות או אלפי טילים שינחתו על אזרחי ישראל מאירן, מסוריה, מלבנון ומעזה. לא מתייחסים יותר לאפשרות שביוני ייפגעו מתקני הגרעין באירן, ואילו בישראל ימותו אלפי אזרחים וייגרם הרס רב לרכוש ולכלכלה.
כלי התקשורת המרכזיים הפסיקו להטיל ספק. הם מצטטים גורמים זרים ואת שר ההגנה האמריקאי, מבלי להניד עפעף. התקפה עד יוני, אוקיי. ברור. למה לא. לא שואלים, למשל, מה זה אומר שגם התקפה יעילה לא תצליח לעצור את תכנית הגרעין האירנית, אלא רק לעכבה. האם זה אומר שגם אחרי החורבן האדיר של מתקפת הנגד, יהיה צורך בהתקפה נוספת, בעוד שלוש שנים, שאחריה ינחתו כאן עוד כמה אלפי טילים?
אנחנו בשלב שבו הכל מובן מאליו. זה מובן מאליו שעדיף לשאת במחיר הנורא של מתקפה על אירן מאשר לאפשר לסנקציות לפעול, או להסכין עם אירן מגורענת. ברור שעדיף שכמה מאות מהגולשים שקוראים מלים אלה ברגע זה ייקברו עד יוני, יועלו קורבן למטרה הקדושה של האטת תכנית הגרעין האירנית, מאשר שישתרר מאזן אימה בין אירן גרעינית לישראל גרעינית. זה ברור. לא? זה ברור שעדיף שחיי כולנו ישותקו לחודשיים ומרכזי הערים שלנו ייהפכו לעיי חורבות מאשר שישראל, למשל, תציע לוותר על הנשק הגרעיני שלה תמורת ויתור אירני דומה. הכל ברור. אין שאלות. לכן אפשר ממש לחוש את הצמרמורת שמרטיטה בהתרגשות את כלי התקשורת בסיקורם את מינויו של מפקד חיל האוויר החדש. כי הוא המפקד הכי מתאים להפצצת אירן.
מזל שרוב הישראלים מאמינים באלוהים
איש כבר לא שואל אם הצמרת המדינית-ביטחונית שבויה בקונספציה שגויה, כי הצמרת התקשורתית שבויה באותה קונספציה. איש לא חושב לצאת להפגין ברחובות. איש לא מערער על זכות הצבא להפציץ את אירן בשמנו, ולתת לנו לשאת בתוצאות. והכי מגוחכות הן הכותרות על הזנחת הגנת העורף. הן מסיטות את תשומת הלב מהכותרת האמיתית: אי אפשר להגן על העורף. זו הרי האמת המודחקת, המוכחשת. יש דרך להגן על העורף מפני אלפי טילים? אותו עורף שאי אפשר להגן עליו מפני כמה קטיושות מסכנות? אותו עורף שנכנס לשיתוק והיסטריה אחרי כמה גראדים? ברור שאין.
כל זה יעלה לדיון אחרי האסון. זו המסורת הפחדנית כאן. שואלים שאלות קשות ומקימים ועדות רק אחרי האסון. הסקרים העדכניים ביותר מעידים שרוב רובם של הישראלים מאמינים באלוהים. אנשים שמאמינים באלוהים, מאמינים שכוח עליון שומר עליהם. הם מאמינים שאירועים מתחוללים בעזרת השם. ושהכל לטובה. הם מסירים מעצמם אחריות ומתים בלי בכלל להבין מה הרג אותם ולמה.
יש הסבורים שהמחאה תחזור בקיץ, ובגדול. אולי הם צודקים. אבל זו לא תהיה אותה המחאה. הבעיה לא תהיה רמת החיים של מעמד הביניים. והמאהל לא יקום מחדש ברוטשילד. כי לא יהיה רוטשילד.