פטריק הוא שחור, מבנה גופו רחב, והוא כבר די גבוה. כלב רחוב בכל רמ"ח אבריו. ולא רק בגלל שנמצא משוטט ברחובות, ויש לו עדיין מנטליות של כלב רחוב – עיסוקו העיקרי במהלך טיוליו היומיים הוא חיפוש בלתי נלאה אחר כל פירור מזון שהוא יכול למצוא, מרחרח בקדחתנות את מדרכות תל אביב כמו גלאי מתכות פעלתן. אלא גם בגלל שתמהיל הגזעים שלו כה מורכב, והולך אחורה כל כך הרבה דורות עד שבלתי אפשרי לאתר בו ולו שמץ של איזו גזעיות טהורה. די בטוח שיש בו פוינטר. מעבר לזה – אין לדעת. המלעיזים שוב אומרים צ'יוואווה. שיגידו. אנחנו מהמרים על קמצוץ לברדור, ושמא אף קורטוב רוטווילר. הוא על כל פנים מיוחד ומעניין מאוד למראה. יחיד במינו. אין עוד כמוהו, חוץ כנראה מאחיו ואחיותיו העלומים.
הוא מסתובב בימים אלה עם האהיל המוזר הזה סביב הראש, כדי למנוע ממנו ללקק את תפרי ניתוח הסירוס שעבר לפני שבוע. רמת האנרגיה שלו מתאימה באופן כללי למגורים בדירה תל אביבית. הוא אוהב, מתוק, שש לרצות אותנו, נובח בזעף למשמע צעדים בחדר המדרגות ומרבה לכשכש בשמחה בכל גופו המוארך. לימדתי אותו לשבת כשאני אומר לו. ולרבוץ למשמע פקודת "ארצה". הוא נמצא אצלנו כבר חודש ומשהו, ונדמה שתמיד היה עמנו.
תחזירו את הכלב, או שאני רוצח את האישה
פטריק נמצא משוטט ברחובות קריית שמונה, סובל מהצקות של ילדים. ראתה אותו אישה טובה שאחותה מתגוררת בעיר. היא שאלה של מי הכלב. האחות אמרה שאיננה יודעת. זה גור בן 8 חודשים, בלי בית. האישה אספה את פטריק אליה, ולקחה אותו לעמותה. הוא נבדק אצל הווטרינר הראשי של אזור השרון. היו לו את כל סימני ההיכר של כלב רחוב. לא היה לו שבב. כעבור יום ראינו צילום שלו. כעבור יומיים כבר היה אצלנו, מותש מחיסונים.
האישה מעברו השני של הקו הייתה מבוהלת מאוד. היא חייבת להציל את חיי אחותה. אחותה בטוחה שהם רציניים לגמרי. אלה לא אנשים שמסתבכים איתם, היא אמרה לי. היא הציעה לי כסף. שאנקוב במחיר. העיקר שפטריק יהיה עוד הלילה בדרך חזרה לקריית שמונה, אל חיק משפחת הפשע שפשוט לא מסוגלת לחיות בלעדיו ונקרעת מגעגוע.
אני אוהב כלבים, אבל לשנייה, כדי להציל את חיי אחותה, הייתי מוכן לתת לה את פטריק, גם בחינם. הדילמה המוסרית הזו הוכרעה אצלי די מהר. עדיף שפטריק יחיה רע עם משפחת פשע שלא מטפלת בו, מאשר שהאחות תמות. בכל זאת. אחר כך התעצבנתי. כבר איבדנו כלב אחד שנקשרנו אליו. איך אני אמור לבשר את זה לילדים שלי? הם עוד עלולים לחשוב שהבעלות שלנו על כלב היא עסק מקולל.
סוף טוב, הכל טוב?
ביקשתי שהות לחשוב ובבוקר התקשרתי לבעלת העמותה. אמרתי לה – לא נותן את הכלב. וגם אל תתנו את הטלפון שלי למשפחת הפשע הבכירה מקריית שמונה. כי אם הם יופיעו אצלי בדלת ויציעו לי הצעה שאי אפשר לסרב לה, כנראה שלא אסרב לה.
הפרשה הועברה לטיפולו של הווטרינר הראשי של אזור השרון. זה שאישר להעמיד את פטריק לאימוץ. התברר שהקטע הזה של משפחות פשע שמחזיקות כלבים כדי להזניח אותם הוא סיפור די נפוץ. הוא לקח עליו את האחריות והציע לדבר איתם ולהסביר להם בדיוק למה הכלב שלהם הועמד לאימוץ ולמה זה מהלך בלתי הפיך. וזה בדיוק מה שהוא עשה.
אז פטריק נשאר איתנו. אבל מאז הסיפור אני מסתכל עליו קצת אחרת. בכל זאת, עומדת מאחוריו משפחת פשע. נגיד, אם לא בא לו לשבת כשאני אומר לו לשבת, לא נורא. שלא יישב. זה ממש בסדר. הכל קול.