מה שהתחיל כערב של הסרת מסיכות מעל הטירוף של הימין המשיחי, הפך למופע התערטלות שאפילו תסריט הוליוודי לא היה מצליח לתזמן. בתגובה לשמועה לפיה עומד צה"ל להוריד מאחזים בלתי חוקיים (כלומר כאלה שאפילו מדינת ישראל והליך משפטי ממושך קבעו שהם בלתי חוקיים), ובמקביל למבצע ההיאחזות בשטח המפורז (נשמע כמו ספר של חסמב"ה, אגב), התקבצו עשרות פעילי ימין קיצוני ופלשו לתוך בסיס צה"ל. הם הבעירו צמיגים, זרקו אבנים, תקפו את מח"ט אפרים וזרקו אבן בראשו. היה גם בקת"ב, והשחתת רכוש צה"לי, בטרם נסוגו כוחות הקומנדו של מדינת מצדה, עטורי ניצחון. איש מהם לא נעצר. איש מהם לא נורה על ידי כוחות צה"ל המגוננים בעוז על בסיסם.
ביום שישי, להזכיר, ישבו מספר חיילים בג'יפ ממוגן. מאחוריהם עמד בחור, מוסטפא תמימי. לא ברור אם הוא זרק באותו זמן ממש אבנים על הג'יפ, אבל יש הסכמה כללית שהוא זרק אבנים, מוקדם יותר באותו יום שישי וברוב ההפגנות. אחד החיילים ירה בו רימון גז, בניגוד להוראות הפתיחה באש, והרג אותו. התגובה של מצדיקי כיבוש למיניהם, גם כאלה שמציגים עצמם פתוחים להסדר כלשהי (בתנאים אוטופיים, תחת ירח כחול, מיד אחרי שכל ישראל ישמרו שתי שבתות מושלמות רצוף ויבוא המשיח), הייתה "מי שמרים אבן על חייל צה"ל אחת דינו, וזהו".
אם הם היו פלסטינים, היו יורים בהם בסיטונות
והנה, יומיים לאחר מכן מתברר שלא רק נשמה יהודית שונה מנשמה של גוי יותר מכפי שנפש הגוי שונה מזו של בהמה (זה לא אני אמרתי, זה אמר הרא"ה, אבי הציונות הדתית כפי שאנו מכירים אותה), אלא גם אבן שזורק יהודי שונה מהותית מזו שזורק ערבי. אבן שזורק ערבי על רכב משוריין שחסין בפני אבנים מהווה סכנה שמוצדק לירות באדם בגללה, אפילו למוות. אבן שזורק יהודי על ראשו החשוף של מפקד חטיבה בצה"ל לאחר שפתח בכוח את דלת הרכב בו הסתתר הקצין המפוחד - היא בסך הכל הבעה מוגזמת של סערת רגשות, מין עוגת קצפת שכזו, שאין להסלים בגללה את המצב במעשה כלשהו של התנגדות. אפילו לא במינימום שדי בו כדי, בכל זאת, לעצור את מי שיצרם גבר על שיקול דעתם.
מיותר לציין שאם פלסטינים – שנורים בתוך כפריהם – היו מעזים לפלוש לבסיס צה"לי, היו הוראות הפתיחה באש של צה"ל עצמו (אלה שלפיהן הריגתו של מוסטפא תמימי אינה חוקית מיסודה, להזכירכם) מתירות את הריגתם הסיטונית באש חיה.
וזה לא נגמר. כוחות המתאבדים על שם אלעזר בן יאיר החליטו כנראה שהגיע זמן האופנסיבה הכוללת, ובמקום להירמז שאולי הם חצו איזה גבול וצריכים לתת לשטח להתקרר איזה שבוע-שבועיים לפני שעושים חזל"ת (חזרה לתורת המלך), אמש הם הציתו מסגד (נטוש אמנם, אבל מה שנקרא מקום קדוש) וקשקשו עליו את השנאה האינפנטילית שלהם. ובינתיים, מדווח שגם בתחומי ישראל הריבונית מגלים כוחותיה של המדינה יכולת עלובה בהתמודדות על ההשתוללות היהוהיסטית.
בשנת 1858, שנתיים לפני שנבחר לנשיא, מיצב עצמו אברהם לינקולן כדובר הברור והרהוט ביותר של תנועת המתנגדים לעבדות, כשאמר בנאום כי "בית המפולג כנגד עצמו לא יוכל לעמוד". מה שפילג את הבית של ארה"ב היה סוגיית העבדות. הסוגיה שמפלגת את בית ישראל היא הכיבוש, ובית ישראל חייב להחליט את מה שהוא מסרב להכריע בו זה כמעט 45 שנה: לבלוע או להקיא? להמשיך באמצע אי אפשר.
ועוד דבר: את מח"ט אפרים ושאר הקצינים בשטח שאחראים לתגובה המבזה הזו נוכח פלישה אלימה לבסיסם יש להדיח לאלתר. כל דבר אחר יהיה אישור לכך שהגוף בעל המונופול על האלימות בשטח אינו צה"ל או מדינת ישראל, אלא כנופיות הסיקריקין.