המאבק למען שחרור גלעד שליט קיבל בימים האחרונים שתי מכות - האחת מכה פשוטו כמשמעו, והשנייה מכה למאמצי ההסברה. נתחיל בחמור מהשניים.
לפני כשבוע נערך באוניברסיטת תל אביב כנס לכבוד מתנדבי שנת שירות. הכנס נערך מטעם האגף החברתי-בטחוני במשרד הביטחון, בראשות חיים בן עמי, לשעבר ראש אגף חקירות בשב"כ. אורנה שמעוני מהמטה לשחרור גלעד שליט (ולשעבר מ"ארבע אמהות") הכינה שאלות לנואמים, בראשם שר הביטחון אהוד ברק. היא ביקשה מברק רשות לדבר מיד לאחר דברי הסיכום שלו, ולדבריה הוא כמעט הסכים, אולם חזר בו בשל התנגדותו התקיפה של בן עמי.
שמעוני המתינה בסמוך לבמה, ושמעה איך הנואמים מתעלמים מגלעד שליט, למעט ברק שהתייחס לעניין בחטף וביובש. את שמעוני זה לא סיפק, והיא ניסתה לעלות לבמה ולדבר. אולם בטרם הספיקה לומר את דברה התנפל עליה באלימות השב"כניק בדימוס בן עמי, חבט בה, ויחד עם סגנו החלו לגרור אותה על הרצפה עד שהצליחו להוציא אותה מהאולם, תוך שהם צועקים עליה שהיא חמאסניקית שעושה הכל למען התקשורת. לא הועילו צעקות מאבטחי האוניברסיטה, שקראו לשניים "אתם הורגים אותה, אתם שוברים לה את הידיים". שמעוני פונתה לחדר המיון, שם טופלו הפגיעות שספגה מבן עמי.
זכותם של אנשים להתנגד לעסקה המוצעת לשחרור שליט אינה פחותה מזכותה של שמעוני לתמוך בעסקה כזו ולקדם אותה ככל אשר תמצא ידה. אבל הצורך שראה אחד המתנגדים הללו לתקוף באלימות אשה בת 70 רק חושפת את הפאניקה שאחזה בו. מן הראוי שאלימות זו תחזור אליו כבומרנג, לא כפגיעה בגופו, אלא בראש ובראשונה בענישה פלילית; וגם - במיוחד אם מערכת הביטחון שמעסיקה אותו לא תמהר להתנער ממנו - ככישלון לקו שהוא מקדם בלהט כה מוגזם.
ממשרד הביטחון טרם התקבלה תגובה.
עזבו אתכם מטלוויזיה
המכה השנייה שספג מטה שליט היתה כאמור במישור ההסברתי, ובאה מידי הנהלת הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה. הרשות השנייה אסרה על מטה שליט להעלות תשדיר ודרשה שייעשו בו שינויים. התשדיר אינו כולל הסתה או תקיפה אישית כלשהי, והוא מורכב כל-כולו מכותרות עיתונים על הנווט השבוי רון ארד, שככל הנראה נגזר גורלו למות לאחר שמאמצי המדינה לארגן עסקה לשחרורו נמצאו לא מספיקים.
הרשות השנייה דרשה להוריד את הכותרות שבהן מוזכר בנימין נתניהו, את המלים "אפשר" ו"היום" מהמשפט הקורא להחזיר את גלעד שליט הביתה, ואת הקריאה לציבור המסכים עם העסקה המוצעת לסמס את המלה "בעד" למספר טלפון מסוים. להגנתה טוענת הרשות כי "נדרשת הקפדה על כך שתשדירי פרסומת הנרכשים בתשלום לא ישמשו זירה להתנצחויות במחלוקות פוליטיות ואידיאולוגיות, באופן שיהפוך את העיסוק בנושאים אלו על מסך הטלוויזיה לבלתי מאוזן וראוי".
ייתכן שמבחינה טכנית-פרוצדורלית הצדק עם ראשי הרשות, אבל אם כך אולי הגיע הזמן לשנות את הכללים. אין סיבה שאנשים, שאינם פועלים במסגרת מפלגתית, לא יוכלו לרכוש זמן שידור ולשטוח את משנתם בפני העם. כמובן שגם מתנגדי העסקה רשאים באותה מידה להעלות תשדיר משלהם – שיביאו לדוגמא כותרות על פיגועים ויציינו שחלק ממחוללי הפיגועים הללו כלולים בעסקת שליט, ושעם כל הצער המחיר גבוה מדי.
מצד שני, עם כל הכבוד לכוחה של הטלוויזיה ולרווח התעמולתי שקוצר מטה שליט מהפרשה, האם הם באמת צריכים את הטלוויזיה? הצלחתו - חלקית ככל שתהיה - של מאבק הקוטג' מרמז שלא. 90% מאזרחי ישראל מחוברים לאינטרנט, והם יכולים לראות בספרצוף וביוטיוב את כל מה שלא נאה לרשות השנייה להתיר לשידור. אז תעיפו מבט בסרטון, תשקלו את הטענות שכנגד, ותחליטו לבד - אתם בעד או נגד?