שבוע ומשהו אחרי פורים, ומדינת ישראל פושטת מסיכות במטח מרוכז, משל כיוונה את כלי היירוט שלה נגד עצמה והחליטה להתערטל בפני כל מי שמסתכל, מכל מיני בחינות והיבטים. שלושה סיפורים שונים מציירים יפה תמונה כלכלית של האופן שבו המדינה מתנהלת.
הסיפור שאולי משקף ביותר את העניין התפרסם אתמול ב"הארץ". זה שיש "מורשת גנדי" ידענו, בעיקר אחרי שפסטיבל רבין גרר את העלתו של רחבעם זאבי ז"ל למדרגת הרוג על קידוש העם והמולדת. האמת שלגנדי – אדם מפוקפק ככל שהיה – הייתה יותר "מורשת" מגובשת מאשר לרבין – שוב, מפוקפקת ככל שהייתה. אבל נעזוב זה. בסדר, מורשת גנדי, אבל כמה זה עולה לנו?
או. בעוד שהנצחתם של אנשים אחרים בתולדות הציונות – הרצל, ז'בוטינסקי, כאלה – מתמצה במשהו כמו 350 אלף שקל בשנה כל אחד, את גנדי – סליחה, האלוף במילואים, השר לשעבר וחלל מערכות מזרח ירושלים רחבעם זאבי – ממשלת ישראל מנציחה במיליונים לא מעטים. מדובר על בערך פי חמש לגנדי מאשר להרצל וז'בוטינסקי ביחד. לא הרצל ולא ז'בוטינסקי, למיטב ידיעתי, הוקלטו אומרים לרוצח וסוחר סמים בטלפון, בלילה של רצח כפול נודע לשמצה, ש"אם צריך אני בא". אבל למה להתקטנן? זה סדר העדיפויות של הממשלה, בחרו אותה בשביל שתשלוט. קביעת סדר עדיפויות ערכי זה מעשה מובהק של שלטון.
מצד שני, אולי זה לא נורא מפתיע. למרות שזרוע התעמולה של המחנה הימני ההזוי נהנית להשתמש בתמונתו של הרצל, השבוע בישר לי חבר של רונן שובל, אראל סג"ל (מכירים? בחור נורא מצחיק) בתוכנית שלו ברדיו גלי ישראל שבה אני מתארח, ש"מדינת היהודים" זה לא המיינסטרים הציוני המודרני. טוב לדעת. גנדי, לעומת זאת, כנראה שכן.
בהפכו את "מורשת רחבעם זאבי" לזו שמשקיעים בה בעליל ובהפרש עצום הכי הרבה, הימין מגדיר מחדש את הציונות באופן שמדיר לפחות רבע מהציבור היהודי בארץ, אלה שנמצאים משמאל לשלי יחימוביץ' מבחינה מדינית ורואים בסדר עדיפויות כזה עיוות שאין דרך להיות חלק ממנו. זה לא שהימין לא מבין את זה – הוא מבין יופי. סבבה לו עם זה.
כמה במבה אפשר לקנות ב-25 אלף דולר?
אבל הסרת המסכות לא מסתיימת פה. היה לנו השבוע את סיפור הבמבה, כשלמזלנו נחרת הבוז הקולקטיבית הבריחה את הרעיון תוך יממה חזרה לאיפה שמגיע לו. אבל שלא תטעו – הראש שהיה מסוגל להעלות הצעה כזו עדיין מנהל וינהל את העניינים.
האמת שחבל, כי זה באמת היה סמל נפלא לישראל תשע"ב. תחשבו על זה: הבמבינו של אסם, הוא אינפנטיל? גם העם. יש לו אובססיה לא בריאה? אהא. הוא כל כולו ממוסחר? צ'ק. והכי יפה – עצם הרעיון שהוא מסמל את ישראל, כלומר הנראטיב, שגוי מיסודו. אסם הרי אינה חברה ישראלית. היא שייכת לתאגיד הרב-לאומי נסטלה. תאגיד ש... אמממ... איך אומרים היום בשפה נעימה? כמו תאגידים רבים במקום ובזמן מסוים, עשה דברים לא יפים. סבבה? נשאיר את זה שם. זה מביא בקפסולה אחת כה רבים ממאפייני הישראליות השלטת במירעה.
והסיפור השלישי? טוב, זה בגדר טענה מוכחשת ומרעישה מכדי להיות נכונה. כאילו, תחשבו על זה: אם זה נכון שפואד בן אליעזר, במהלך תקופה בה החזיק תיקים בכירים בממשלה והתמודד על ראשות המפלגה השנייה-שלישית בגודלה דאז, קיבל מדי חודש משכורת של 25 אלף דולר משליט מדינה זרה (נעזוב מדינה חשובה ורגישה כמו מצרים), זה די חבלי משיח, לא? אין שם בתנ"ך "ושריו לקחו שוחד ביד מלך מצרים"? לא שזה מפתיע נורא או משהו שזה דווקא פואד מואשם בזה, אבל בהחלט... חשיפה מעניינת.
>> לטור הקודם שלי: מישהו מוכן לעצור את הטרור היהודי?
>> סבב הלחימה השתלם (לאהוד ברק)