ראיתם את המערכון ב"ארץ נהדרת"? ההתכתשות המשעשעת בין ליברמן לישי בדבר זכויות היוצרים על המצאת הגזענות? והעם, הו, הוא לא מאכזב, הוא שש אלי קרב, מתחמש בכל תואנה לקריאת נגד. כולם שונאים את כולם, המנהיגים שלנו מתקוטטים ברמת-הגן וההמון משולהב ומוסת. לחיי הגרוטסקיות העצובה.
מבחינה סאטירית, אין מה להגיד, מערכון מוצלח ונוקב. אך מה לעשות והמציאות היא, ובכן, מורכבת מעט יותר. השלטים קראו "לא לחרדים", "לא לרוסים", "לא לערבים", "לא לעובדים זרים". אולי היו עוד כמה שפספסתי, אחרי הכל החברה שלנו מורכבת והטרוגנית, ולא חסר נגד מי להפגין. אבל יהיה טיפשי ושטוח לאגד את כל ה"לא" לאגודה אחת ולכנותה גזענות ושנאת הזר. ההפרדה חייבת להיעשות.
הסיבה ששכונות בתל אביב אינן מעוניינות במגורי חרדים היא לא שנאת דת או שנאת דתיים. היא גם לא נובעת מחרדה מהגלותיות שמתעתדת להשתכן בשכונה מנומנמת ולהשפריץ ניחוחות טשולנט בשבת. ממש לא. הכעס והדחייה הם מהרצון הגובל בצורך אובססיבי של חרדים ממגזר ספציפי להשפיע. כן, הם מעוניינים להשפיע. אל תיתממו לחשוב שהקרבה למרכזי הקניות, חוף הים ומרדף הירואי אחר מקום חניה הם אלה שמדריכים משפחות לנוע ממקומן הטבעי ולטעת בית ובית כנסת דווקא בלב שכונה חילונית. זו תוכנית פעולה. זו אידיאולוגיה, זה "קירוב רחוקים".
אפשר לומר שהמניעים טובים או לפחות טהורים. "גם אתם יהודים", חושבים החרדים עליי ועל שכמותי, החילונים מלידה ומרצון. ובתפיסה החרדית-אורתודוקסית יש צורה אחת לחיות נכון כיהודי, עליה יתוגמל שומר המצוות בעולם הזה וכמובן חיים אמיתיים משוגעים ומטריפים ב"עולם הבא".
אותה תפיסה מנחה ומעודדת "קירוב רחוקים". במעשה הקירוב, החרדי הנלהב והחברה'מן, נשכר פעמיים, ובעצם אלפי פעמים. כל מצווה שהמקורב שלך קיים נזקפת לזכותך, וכל מצווה שנגרמה על ידי מקורב של המקורב שלך, גם עליה אתה גוזר מניות. שיטת הפירמידה, הגרסה האלוהית. אז מי אמר שלא הכול כתוב בתורה?
עזבו אותי באמא'שכם
רק שהחברים הנלהבים והמזוקנים לא מביאים בחשבון שיש אפשרות, ואפילו סבירה, שהתושבים לא מעוניינים בשינוי אורח חייהם. למעשה, זה אפילו די מרגיז אותם שאנשי התשובות החייכנים רוצים לכפות עליהם (בדרכי נועם כמובן) התמודדות שאינה לרוחם.
הניחו לי לחיות את חיי כהבנתי, או בעממית מדוברת, עזבו אותי באמא'שכם. זו הקריאה שיוצאת בהפגנות נגד מגורי חרדים בשכונות חילונית, ולא שנאת זרים.
סתם לצורך ההדמיה הפרועה והבדיונית, כמה זמן יעבור מהרגע שסניף עמותת הל"ל (האגודה ליוצאים לשאלה) יקבע את משכנו ברחוב חזון אי"ש 3 בבני ברק, עד שהמקום יהפוך לעי חרבות סטייל ליל הבדולח? אני מהמרת בהפרזה שתוכלו למרוח חמאה על צידו האחד של הטוסט, וגם זה בתנאי שהטוסט נקלה קודם.
במילים אחרות, סיכוי קלוש ביותר שבר דעת כלשהו יחליט על הקמת תנועה שחרטה על דגלה סובלנות וחופש בחירה במעוז החרדי המובהק. הבחנה דמגוגית? כמובן!
הל"ל אינה משכנעת את המתלבטים, לא פונה לעוברים ושבים, לא מתחפשת למסיבות וכנסים לילדים, לא מחלקת ממתקים ולמעשה כל חבר בה עובר מסע לא קטן עד שיוכח כי אינו עוד מהמתלבטים בין העולמות. הל"ל לא רוצים לשכנע או להעביר אדם קצוות, הם מעוניינים לסייע בוואקום שנוצר במעבר בין העולמות. ועדיין, הם מוקצים מחמת מיאוס בציבור החרדי.
מדוע? מדוע הציבור החרדי אינו יכול לספוג קיום של עמותה כהל"ל, אבל מתרעם על הקול החילוני שדורש ממנו להפסיק לנסות ולהשפיע על אורחותיו? האם זה הפחד מפריצת גבולות מוחלטת? פחד מחשיפת האמת המרה שגם החרדים הם בני אנוש? או אולי ממש כמו אותם תושבי רמת אביב ג', גם החרדים מעוניינים לחיות את חייהם כהבנתם?