עדיין מהדהדות באוזניי מילותיה של פהמייה, אמו של מג'די חלבי, שאמרה לי שבלילות כאשר הטלפון מצלצל היא מאמינה שמג'די על הקו, ושכאשר היא שומעת פסיעות העולות במדרגות היא מאמינה שתיכף תיפתח הדלת ועלם החמודות יתייצב מולה. לכן, כאשר שמעתי את הבשורה – שאולי נגלה בקרוב מה עלה בגורלו של מג'די חלבי – הרמתי ידיים לשמיים והתפללתי שאין זה עוד ניסיון סחיטה רגשי, כמו הניסיונות הקודמים.
שבע שנים סובלת המשפחה המסכנה הזו מידיעות שרובן לא ישרות וכנות. לא אחת התקשרו אסירים מהכלא לבני המשפחה עם הבטחה לגלות את מקום הגופה, ובלבד שיאפשרו להם להשתחרר מהכלא. אבל בסופו של דבר, כל הידיעות עד כה התבררו כמשחק מכוער ברגשות בני המשפחה. בני המשפחה אף עמדו בפני מבחן קשה כאשר הופיע ילד ואמר שהוא גלגולו של מג'די, על פי האמונה הדרוזית. אבל הם עודם ממאנים ומסרבים לקבל כל מידע שאיננו מג'די בחיים.
בשבע השנים האחרונות סרקנו את הכרמל, את רמות מנשה, את הקריות, את המשולש ואפילו בשטחים. המשפחה הזו "חרשה" את הכנסת ואת ועדותיה, גייסה גששים ומתנדבים, הפעילה לוביסטים, נועדה עם שרים, חברי כנסת ואלופים, והעמידה בעזרת המדינה פרס כספי של עשרה מיליון דולר למי שימצא פירור מידע על מג'די. כל פינה בחיפה ובצפון, כל רחוב ובית ספר, הפך להיות אנדרטה למג'די. ועדיין, אין שביב של מידע מאומת. חיי המשפחה לא חזרו למסלולם, והאבא נזמי, שהיה קבלן מצליח, מתנדב מאז נעלם בנו יקירו בוועד למען החייל בחיפה, ומקדיש את כל ימיו וחייו לחיילי צה"ל.
דווקא עכשיו, יומיים לפני יום הזיכרון, כאשר ממילא המשפחה נמצאת בסערת רגשות, הסכימה המדינה לעסקה עם הרוצח המורשע מרדכי משה, שאין שום ביטחון שהמידע שהוא מוסר נכון. הרי אדם קר רוח, אדם שמוכן לרצוח ולהיכנס לכלא, אין לו בעיה לסחוב משפחה כזו. לא מפליא שמשה, על פי הדיווחים, גם מבקש פרס כספי על המידע. ובאמת, העסקה הזו כבר הוצעה לפני שלוש וארבע שנים, אבל אז המשטרה לא האמינה.
אז כן, הספקות אוכלים אותי. המשפחה מטלטלת רגשית כבר שבע שנים, וכל הבטחה שמאכזבת מכאיבה עוד יותר. אך מי יתן ואני אתבדה, מי יתן והפעם תיפתר תעלומת היעלמו של החייל, שיצא מביתו לפני שבע שנים עם חמישים שקלים בכיס, ומאז נעלמו עקבותיו.
רפיק חלבי הוא בן משפחתו הקרובה של מג'די, ויוצר הסרט "הנעדר"