וכמובן, קשה לשכוח את הגיבורים המיידיים של המלחמה - מכיפת הברזל הנהדרת דרך עמוד הענן השחור שמיתמר בדקיקות מעל לשכונות העזתיות, דובר צה״ל פולי שבמקום להצחיק כמו הגשש החיוור הוא מלחיץ כמו הנחש העיוור, זה שמכיש לכל עבר בלי לזהות את הקורבן.
וישנם האנשים הקטנים - אלה שמתורגלים למצב ויושבים במקלטי הדרום, אלה שרגילים למצב ויושבים בעזה, אלה שעבורם זו הפעם הראשונה ויושבים בתל אביב על אספרסו הכי גדול, הכי חזק, הכי כפול, הכי ארוך, הכי הכי. ומסביב לכל הרשימה הארוכה הזו ישנן הרשתות חברתיות - סטטוס חיבוקי ותמיכתי בפייסבוק, תמונת יירוט באינסטגרם, ציוץ ציני בטוויטר, מימים מצחיקים בכל מקום.
דעה במונית הפכה למחאה המונית
אם סימנו את המחאה ואת הבחירות כדבר בגדול הראשון שקרה ברשתות החברתיות, זו כנראה המערכה הראשונה שראויה לכינוי "מלחמת הפייסבוק". אם פעם המצב היה מנת חלקם של פינת הקפה במשרד, פינת הישיבה בסלון מול הטלוויזיה, המונית, הנרגילה, בית הכנסת ועוד כמה מקומות שתפוסתם מגיעה עד עשרה אנשים, כאן כל פיפס שיוצא לנו מהפה עובר לפעמים למאות אלפים.
קודם הלייק, ואז הריטוויט, ולבסוף גם האשטאג. הדעות שלנו פרוסות לעיני כל, בלי פילטרים, בלי להתחבא, אלא אם קוראים לך בר רפאלי. והארגונים, החברות והגורמים הרשמיים רואים את הלייקים ורוצים גם. וכך צה״ל מחליט שנמאס לו לצעוד על קיבתו והוא עובר לצעוד לפייסבוקו.
אלא שבניגוד לחברות מסחרית שממתגות את עצמן בתבונה לאורך השנים, צה״ל שוכח שהוא לא משקה אנרגיה, שמפו נגד קשקשים או חטיף שעשה קאמבק מהאייטיז. פאנטה יכולה לשמור על הטירוף שלה בפייסבוק, מילקי יכול לבקש שלא תשאירו אותו לבד בטוויטר, פסק זמן יכול להות רגע מתוק באינסטגרם. וצה״ל - איך הייתם ממתגים את צה״ל?
הוא לא חבר, הוא אחי
האם צבא ההגנה לישראל הוא הבחור שנתן את המימייה שלו לחייל הסורי לפני שלושה עשורים, האם הוא הפקידה של הרמטכ״ל שהעבירה מסמכים סודיים לתקשורת, האם הוא החייל הבודד שלא עמד בלחץ ודפק לעצמו כדור בראש, האם הוא המילואימניק שמנשק לשלום את אשתו וילדיו ועוזב עם דובי בקיטבג, האם הוא הלוחם שמנציח על הנשק חריטה על כל חמאסניק שהוא חיסל, האם הוא הש.ג שמעכב פלסטינים בכוונה במחסומים?
לכאורה, צה״ל למד את הלקח מאז מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה. הוא יודע שכדי להגן על התדמית החבוטה שלו בעולם צריך לצאת טוב ברשתות החברתיות. אבל במקום להותיר את מלאכת ההסברה בידי משרד החוץ ולהסתפק בשימוש חכם בפייסבוק - עם הנחיות רלוונטיות לעורף, עדכונים מרגיעים ואמירות תומכות לתושבי הדרום, כדי להראות שיש מי שדואג לעניינים - צה״ל חטא בניסיון עקר להיות מגניב, נגיש, עוד חבר מצחיק בפיד.
ומה לעשות, איך שלא הופכים את זה, הארגון ירוק המדים שהריץ אותך בטירונות, השאיר אותך שבת וקורא לך פעם בשנה למילואים - אפילו אם הוא שומר, דואג ומחבק - חבר הוא לא.