"לא רק שאנחנו לא מטומטמים, אנחנו ניחנו גם באינטליגנציה שניכסתם כ'שלכם' (כשאתם בטוחים שהיקום כולו מתקיים רק בזכות היהודי־הגלותי־החיוור. חיים בסרט), אבל גם באינטליגנציה השנייה. החשובה באמת. ה'רגשית' קוראים לה. זאת שעוזרת לך להגיד לילד שלך שאתה אוהב אותו. תקראו על זה".
(מאור זגורי בטור "הפנתרים הלבנים", מוסף 7 ימים של ידיעות, 15.7.2016)
בסדר, כבר אני הולכת לקרוא על זה, אנא העבר לי שיעורים באהבת אם, מאור זגורי, שכן אני אירופאית שלא ניחנה באינטליגנציה החשובה באמת, האהממ, "רגשית" קראת לזה? באמת לא מכירה. אולי כי אנחנו עוד באירופה היינו סקפטיים, קרירים ובעיקר הורים גרועים. בניגוד למזרחים, שהם כידוע אופטימיים, חמים, ויודעים להכין מפרום חבל על הזמן.
רק תסביר לי, מאור, אם אתה אדם כה אוהב ומפותח רגשית, איך יצא לך טור כזה נוטף שנאה? אה, אוקיי, את אוכלי הגפילטע מותר לשנוא, שכחתי. למעשה, על הרקע הזה קיבלת את הטור שלך בידיעות, לא?
אין ספק, תחושות קיפוח הן דבר משתלם בישראל 2016.
* * *
לא יודעת אם יצא לכם לקרוא את טורו האחרון של זגורי במוסף 7 ימים של ידיעות, אבל אם עדיין לא קראתם, אל תטרחו; פשוט דמיינו ילד בן שנתיים רוקע ברגליו ומשתטח על הרצפה בקניון מול העוברים ושבים - זה מה שאני ראיתי לנגד עיניי כשקראתי את מילותיו. תחת הכותרת "הפנתרים הלבנים", שטח זגורי את משנתו בנושא יחסי מזרחים-אשכנזים, דבר שהוא עושה בעיתון מדי שבוע, בעצם.
רק שהפעם הגזענות שלו כל כך זעקה מבין השורות, שגם מזרחים ציטטו אותו בכעס.
"תחליטו אם אתם בצד של המזרחים או בצד של הגזענים", כתב זגורי, בטור שכרגיל, נכתב בכעס רב ובשנאה כלפי כל מי שלא נולד במרוקו-תימן-אלג'יר. רק אולי תסביר לי סוף סוף, מאור זגורי, מתי בדיוק אתה חש מקופח? כשאתה מלמד משחק בסמינר הקיבוצים? כשאתה מביים את שייקספיר ב"הבימה"? אולי כשאתה כותב טור אישי בידיעות?
זגורי מייצג את המזרחים המקופחים בערך כמו שאריה דרעי מייצג אותם; הוא בצד שמרוויח מזעקות על קיפוח, לא בצד שזועק באמת. בגלל זה הוא עושה הכל כדי לתחזק את רגשות הקיפוח: הוא כותב על זה ומדבר על זה ומנפנף בזה כאחוז אמוק - עבורו זו מלחמה של להיות או לחדול, כי אם הקיפוח העדתי יפסיק להיות נושא לוהט לעסוק בו, ממה יתפרנס? אל תקלו ראש בקיפוח עדתי - אנשים עושים קריירות יפות בזכותו.
מה שמצחיק, שאת הטור כתב זגורי בעקבות הפוסט הגזעני שהעלה גידי אורשר, והוא אפילו לא שם לב שהתפיסה שלהם מאוד דומה בסך הכל: שניהם מתייגים אנשים לפי מוצא וצבע.
אז לגבי אורשר, זה לא מאוד מפתיע: האיש בן 66, רבים מבני דורו עדיין חיים את העיירה בפולין או את הכפר במרוקו. אבל לשמוע בחור בן שלושים פלוס תקוע בשנות השישים - זה מוזר.
* * *
אבל ההיסטוריה. איך אני אוהבת לשמוע מזרחים מספרים על הסבא והסבתא שהגיעו לכאן ו"שמתם אותנו לגור בפחונים לוהטים", כותב זגורי בנימת האכלו-לי-שתו-לי הידועה, ואני שואלת: כשסבא וסבתא שלי הגיעו לארץ מאירופה, איפה שיכנו אותם לדעתך, במלון הכל כלול?
ההתחלה של סבא וסבתא שלכם הייתה קשה לא כי הם מזרחים, אלא כי הם היו עולים חדשים. הדלות והעוני היו מנת חלקם של כל המהגרים בשנות הארבעים והחמישים. גם יוצאי אירופה שעברו את השואה הגיעו לכאן חסרי כל: בלי כסף, בלי רכוש, בלי המשפחה שנשרפה בתאי הגזים. גם הם חוו קשיים; ההבדל הוא, זגורי, שאתה כל הזמן מנפנף בזה, ומבחינתי זה שייך להיסטוריה.
ואם כבר רכוש: "האשכנזים קיבלו את כל האדמות הטובות", כתב זגורי באותו טור לא ייאמן, וזה מצחיק כי כבר הכרתי תימני שסבא שלו מחזיק אדמות טובות מאוד בכפר סבא, ומרוקאי שאמא שלו ירשה חצי מושב בצפון; זה לא עניין של עדות אלא של ותק בארץ – כמו בכל מקום בעולם, גם כאן מהגרים היו צריכים להתחיל מאפס, בעוד שהוותיקים נהנו מקרקעות ורכוש.
אותו דבר לגבי הטענה שמזרחים התביישו לדבר בשפת אמם; ואמא שלי לא התביישה לדבר יידיש ליד החברות בבית הספר? מזרחים, אין לכם מונופול על קשיי קליטה ותחושת זרות.
אבל הכי מקומם בטור, היה אפליית האמהות. "אמא אוהבת עדיפה על אמא משכילה", הוא כתב, ונלי תגר השיבה לו שלמרות שאמא שלה לא הכינה לה קציצות ופתיתים ופעם גם שכחה אותה בגן, אמא שלה – האשכנזיה מרמת חן - אוהבת אותה לא פחות.
ואין לי ספק בזה, אבל הנה שוב אנחנו מדברים בסטריאוטיפים: האמא המזרחית שאוהבת ומחבקת, מול האם האשכנזיה שלא יודעת להכין פתיתים.
אז תשמע, מאור זגורי, אני בטוחה שיש לך אמא נפלאה ומהממת, אבל אם נעשה תחרות טמפרטורה, אני מבטיחה לך שאמא שלי, ההונגריה המשכילה מתל אביב, תיתן פייט לא רע. אני גדלתי על חיבוקים ונשיקות וגולאש ועוגות שמרים, והיום כשאני אמא בעצמי, אני מעבירה את הערכים האלה לילדים שלי – כן, גולאש זה לגמרי ערך, אידיאולוגיה אפילו.
השיח הזה של האמא המזרחית החמה מול האמא האשכנזיה הקרירה הוא כל כך גזעני וכל כך לא מכבד את האמהות שלנו. תתבייש לך, זגורי. אם אשכנזי היה כותב דברים כאלה על מזרחים, היו משעים אותו לאלתר.
* * *
למה אומרים שלקטר זה תכונה של פולניות, אני לא מבינה; הנה, זגורי ושכמותו יודעים לקטר יופי. איזה כיף זה להיות מקופח מקצועי, אה, זגורי אימפריה? אם ניצחת, זה נגד כל הסיכויים; אם הפסדת, זה בגלל המזרחיות.
קשה להתווכח עם תחושות, ובאמת, כשמזרחי אומר לי שהוא חש מקופח, הלב נוטה קודם כל להאמין לו. אבל גם מי שחש קיפוח בילדותו, מודה היום שילדיו חווים חוויות שונות לגמרי, ולזגורי אני בכל מקרה לא מאמינה; מי שהגיע ללב הקונצנזוס בתיאטרון ובעיתונות, לא יכול להרגיש מקופח.
יש גזענות בישראל, אני לא אומרת שלא. אבל היום היא מופנית כלפי ערבים ואתיופים, לא כלפי מזרחים. בכלל, עם כל נישואי התערובת בעשורים האחרונים - לדבר על מזרחים לחוד ועל אשכנזים לחוד, זה כל כך מגוחך ומנותק.
אבל ככה זה עם מקופחים מקצועיים – זועקים שהם רוצים לשנות את המציאות, ולא מבינים שהמציאות כבר השתנתה.