מ' היה סמל דת בבסיס שבו העברתי את ליל הסדר בכיתה י"ב, ומרגע שנפגשו מבטינו ידעתי שאם אני רוצה משחת שיניים כשרה לפסח, אני צריכה להיות נחמדה. ככה זה כשאבא שלך חזן שמוזמן לערוך את הסדר בבסיס שכוח אל בדרום, ואת אורזת את כל העולם חוץ ממשחת שיניים ותנין.
אז ביקשנו יפה והוא הרשה לנו להשתמש בשלו וגם שלח אליי חיוכי קולגייט שגרמו לאמא שלי להסמיק מרוב מחשבות על נכדים, ואני חשבתי לעצמי שזה החייל המצוחצח והמבהיק ביותר שראיתי מימיי. זה בלט במיוחד על רקע החיילים המאובקים שהסתובבו בבסיס; מ' התהלך ביניהם כחרסינה בחנות פילים - מדיו מגוהצים, נעליו ממורקות, וכולו אומר שעמום טוטאלי.
אין דרך קלה לומר זאת - רוב הזמן הוא ישן או הסתובב במטבח; "אני משגיח", הוא הסביר, ולא שאני מזלזלת אבל נו, ממש הצלת אותנו מכל הפרושוטו הזה שמגישים במטבחי צה"ל.
כבר בליל הסדר ההוא, כשאכלנו מרק ירקות וגפילטע מקופסה בהשגחת מ' ירום הודו, הבנתי שהקשר בין דת לצבא עלול להיות לפעמים כה מגוחך.
* * *
אז רגע, מותר לאנוס גויה טובת מראה בזמן מלחמה או לא, מה אלוהים אומר על זה, מעניין?
מצחיק איך כולם דיברו השבוע רק על זה: חילונים טענו שהרב אייל קרים, הרבצ"ר החדש, התיר לאנוס גויה; דתיים אמרו שהוא לא התיר זאת ובכלל לא דן באונס אלא רק ב"התחברות" עם גויה, ורק אני לא הבנתי: למה שרב יעסוק בזה בכלל?
אז בואו נפזר את הערפל: בטקסט המקורי, בחור אלמוני שאל את הרב קרים האם מותר לאנוס גויה, והרב התפלסף והתפלפל במקום לענות לו חד וחלק: חבוב, השאלה הזאת לא מכבדת אותך או אותי אז בוא נחליף נושא, אה?
אני חייבת להודות שתשובת האונס שהייתה או לא, אינה מאוד מסעירה אותי: בתור אחת ששמעה לא מעט הרצאות של רבנים בחייה, הרשו לי לבשר לכם שאין רב שלא פלט לפחות אמירה מטופשת או פרימיטיבית אחת בחייו.
אין מה לעשות, גם הרבנים המתקדמים ביותר מחויבים להלכה, ואת ההלכה – כך הם אומרים - אי אפשר לשנות. בגלל זה גם לא מפתיעות אותי אמירות בעייתיות של הרב קרים מן העבר, כמו למשל ש"פקודה המנוגדת להלכה – אין לקיימה" או ש"נשים לא צריכות להתגייס לצבא"; הוא רב, מה ציפיתם שיחשוב?
יש רבנים שיורים תשובות בלי לחשוב, יש רבנים שלמדו להתנהל בגבולות הפוליטקלי קורקט, אבל כל רב באשר הוא, אוחז בדעות פרימיטיביות; ככה זה כשכל הידע והאמונה שלך נשענים על ספר בן אלפיים שנה.
צריך רק לשאול: עם דעות כאלה, הרב קרים, למה כה חשוב לך להיות רב ראשי בצה"ל? אם אתה לא מאמין במבנה הארגוני שלו, שמורכב מגברים ונשים; אם חוקי ההלכה קודמים בעיניך לחוקי הצבא - לא עדיף שתכהן כרב בארגון שמתאים לך יותר?
* * *
רב צבאי ראשי זה לא קצין רפואה ראשי או פרקליט צבאי ראשי. המונח "רב ראשי" מקפל בתוכו משמעויות רבות כל כך; רב ראשי זה מורה רוחני. רב ראשי זה איש דת בכיר עם קהילה גדולה מאחוריו ומצדדיו. על כן רב ראשי בצבא הוא לא סתם עוד מפקד, הוא סמכות רוחנית בחסות צה"ל, ולמה צה"ל צריך מורה רוחני?
זה מה ששאלתי את עצמי השבוע, כשכולם דנו בשאלה האם הרב קרים ראוי להיות רב ראשי בצה"ל או לא. למה? צה"ל? צריך? רב ראשי?
אם נפרק את זה רגע - חילונים לא זקוקים לרב ראשי, ולדתיים שמגיעים לצבא ונוהגים להתייעץ עם רבנים - כבר יש בדרך כלל רב מהקהילה או מהישיבה להיעזר בו.
יודעים מה, ונניח שחייל ירצה להתייעץ נקודתית דווקא עם רב לובש מדים – למה להצמיד לאחד מהם את התואר המנופח "רב ראשי"? מצלצל לי קצת כמו נשיא המדינה – תפקיד ייצוגי ורב רושם, שאילו היה מתבטל לא היה חסר לאיש, ולעומת זאת המדינה הייתה חוסכת מיליונים.
יכול להיות שבגלל הצורך להוכיח את נחיצות מוסד הרבנות בצבא, נולדו בשנים האחרונות סוגיות חדשות בשיח הרבנים הצבאיים, כמו למשל האם לנשים מותר לפקד על גברים, והאם חייל יכול לשמוע שירת נשים בטקס צבאי? כבר עדיף שתשגיחו על הגפילטע בקופסה.
* * *
מתי כן דת וצבא הולכים ביחד? כשעוברים על הנתונים המדהימים של אחוז אנשי הציונות הדתית בצה"ל: מספר הבכירים חובשי הכיפות בצבא הולך ועולה, ותשמעו, יש כאלה שזה כואב להם בעיניים. אנשים מסויימים - לא חשוב מאיזו עיר חוף - פוחדים מפני "השתלטות" של דתיים על צבא; מונח שמוזכר תדיר בכתבות בנושא, ושאף אני עצמי שומעת לא פעם.
זה מכעיס ומעצבן כי כשחילוני מתקדם בצבא הוא לא נמצא שם בשם הציבור החילוני, אבל כשדתי מגיע לעמדה בכירה, משום מה רואים בו נציג הדתיים עלי אדמות.
למה יש כל כך הרבה בכירים דתיים בצבא? הסיבה פשוטה: המוטיבציה להתקדם בצה"ל נשענת על ערכים של אהבת הארץ, ואת זה יש בציונות הדתית בשפע.
זה המקום היחיד שבו אני רואה קשר אמיתי בין דת לצבא: כשהדת לא קשורה לתפקיד, אלא משמשת רק כמקור לאמונה ולחוסן נפשי. המפקדים הדתיים לא מתהדרים בתארים רוחניים ולא מתיימרים להיות סמכות דתית של אף אחד, והכיפה שעל ראשם לא מעניקה להם כוח על מישהו, היא פשוט חלק מהם וזהו.
מצד שני, מדהים לגלות גם את אחוז הדתיים שמורידים את הכיפה בצבא. מסתבר שהצבא הוא המחזיר בשאלה הגדול ביותר במזרח התיכון; עשרות יוצאים בשאלה אני מכירה, ורובם נטש את הדת בתקופת הצבא. עובדה.
* * *
מלחיצים אותי אנשים שעושים שאלת רב בענייני מצפון ומוסר; הלו, אתם באמת צריכים מישהו שיסביר לכם אם מותר לאנוס גויה יפה בזמן מלחמה? מלחיצים אותי גם רבנים שוביניסטים והומופובים שמתקדמים בצבא, כי בניגוד למפקדים בחילות אחרים - שלא תטעו, גם שם לא חסרים פרימיטיביים - רבנים צבאיים הם לא סתם מפקדים, הם סמכות רוחנית בחסות צה"ל, שחיילים רבים נושאים אליה עיניים.
אין צורך לכנות את מפקד הרבנות הראשית "רב ראשי"; כבר יש לנו שני רבנים ראשיים באזרחות וגם זה יותר מדי - את הכסף והאנרגיות שמושקעים במוסד הרבנות אפשר למנף לכל כך הרבה כיוונים חיוביים אחרים.
אם מפקד הרבנות הראשית ייחשב לפחות רם ונישא, גם פחות יפשפשו באמירותיו המביכות מן העבר, שתמיד יגיעו לכותרות ויעוררו דיונים שמציגים את הדת באור מגוחך.
אין ספק שתואר הרב הצבאי הראשי מוסיף כבוד רב לאדם הנושא אותו, אבל האם הוא מוסיף כבוד לדת? לא נראה לי.