בואו נגיד את זה חזק וברור: לא מקובל עלינו שאבות לא משתתפים במסיבת בת המצווה של בנותיהם; שלתלמידים אסור לשחק בהפסקות בקלפי כדורגל אלא רק ב"קלפי תורה"; שמפרידים בין בנים לבנות כבר מכיתה א'. בריונים קיצוניים משתלטים על בתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי, בואו נעצור את הטירוף; אורית נבון בוערת
לפני כמה ימים חטפתי כזאת סטירה, שהפרצוף שלי עף קילומטר ימינה וכל הריסים שלי התפזרו על הרצפה. אאוץ'. זה היה כואב. אחרי שארגנתי את כל האיברים במקום וחזרתי לעפעף סדיר, התפניתי להסתכל על עצמי במראה ולשאול: מי את, גיברת? האם פחדנית שסותמת את הפה ומחכה לסטירה הבאה, או מישהי שנלחמת על מה שחשוב לה ולא נכנעת לבריונים?
בדיוק אז שמעתי את הבן שלי מאחוריי: "אמא, תורה זה כזה cool, בא לי ללמוד משנה במקום מדעים. תשלחי למורה מייל?"
צניעות? לא, פדופיליה
השבוע פורסם שבבית הספר הממלכתי-דתי הרא"ה ברמת גן, נאסר על אבות להשתתף במסיבת בת המצווה שנערכה לבנותיהם, "מטעמי צניעות".
בשבילי זו הייתה חתיכת מהלומה, כי בית הספר הזה הוא עבורי פיסת ילדות קסומה - שם למדתי מכיתה א' עד ו' עם מורים נהדרים וחברים נפלאים; עד היום כשאני עוברת בסביבה, אני שולחת לעברו חצי מבט מתגעגע.
לא אגדיר אותו כשפוי כי אז לא היו כל כך הרבה פסיכים מסביב, אבל זה היה מוסד שבו בנים ובנות למדו יחד בכיתה אחת, והיה יוסי המורה להתעמלות שלימד גם את הבנות ואהבנו אותו הכי בעולם, ולמסיבת בת המצווה שחגגנו בבית הספר הגיעו כולם: אמהות ואבות, סבים וסבתות וגם כל הבנים מהכיתה.
עם השנים העיר התבגרה, וישיבת ההסדר רמת גן הפכה לכוח הדתי הצעיר המוביל בה; ההורים האדוקים מהישיבה הם שמכתיבים את הטון החינוכי בבית הספר, שבינתיים הפך למוסד לבנות בלבד. הדרת האבות מהאירוע המשפחתי - היא עוד פנינה מבית מדרשם.
אני רותחת מזעם, אבל זה לא רק הלב שכואב; גם המוח לא מבין - איך מסבירים לילדה בת 12 שאבא לא יגיע למסיבה שלה? "חמודה, אבא פשוט יהיה תקוע במשרד באותו יום, אהממ, בעצם הוא בדיוק יחטוף מיגרנה, אה, טוב - אבא לא מוזמן לבת מצווה שלך, כי יש חשש שאם הוא יבוא - הוא עלול להימשך מינית אלייך או לחברותייך". זו לא צניעות, זו פדופיליה. ופתאום אין לי אוויר, כי מישהו זיהם כל כך את נוף ילדותי וגם הבן שלי רוצה ללמוד משנה במקום מדעים.
הוציאי מהבגאז' את החצאית, אישה
חשבתי שזה ייגמר כמו כל מיני בקשות אחרות שהעלה לאחרונה, כמו לגדל צב קטן בחדר או לצבוע את קירות הבית בצהוב כדי לעודד את מכבי; אני אומרת "לא", הוא מתחיל לבכות נורא, אני קונה לו רובוט מדבר ואנחנו מדפדפים הלאה.
אבל הפעם הבן שלי, תלמיד כיתה א', היה עקשן: הוא מעוניין להשתתף בשיעורי משנה שנערכים – ניחשתם נכון – בזמן שבכיתה שלו מתקיים שיעור מדעים. הא?
"מדובר בקבוצת תלמידים שההורים שלהם רוצים תגבור תורני", הסבירה לי המחנכת, "ולכן מדי יום שישי הם עוברים לכיתה אחרת ללמוד משנה". הילדים חוזרים מהשיעורים הללו עם סיפורים נחמדים וסוכריה על מקל, וכעת גם האחרים רוצים להצטרף.
במקום להגיד לאותם הורים דתיים-מאוד: סליחה, זו תכנית הלימודים, קבלו אותה כפי שהיא או חפשו בית ספר אחר שמתאים לכם יותר – רוקדים לפי הכלייזמר שלהם, ובשעות מסוימות הכיתה מתפצלת לקבוצה תורנית מול מדעית.
כמובן שזה לא מתחיל ונגמר כאן. בבית הספר של הבן שלי יש גם הפרדה בין בנים לבנות מכיתה א'; בהפסקות אסור לשחק בקלפי כדורגל אלא רק ב"קלפי תורה" שהמורים מחלקים; ולאמהות אסור להיכנס עם מכנסיים ארוכים. כמו ילדות בנות 16 כנועות, הן מוציאות מהבגאז' את החצאית או פשוט ממתינות מחוץ לשער כמוקצות מחמת מיאוס.
בקרוב לא יכניסו אותי לבית הספר בלי שרוולים ארוכים | צילום:
סטודיו רון קדמי
מנהל יקר, זה לא בית ספר של אבא שלך
לחלק מההורים מתאימה ההקצנה הזו, לחלק ממש לא, אבל כמו תמיד – יוצא שהמתונים הם אלה שצריכים להתחשב בקיצוניים, במקום להפך.
מכירים את הידיעות הקטנות האלה בעיתונים, שבשכונה דתית באשדוד לא היה זרם מים במשך כל השבת כי חרדים לא הרשו לטכנאי להתקרב לתקן את הצינור שהתפוצץ? אז זה בדיוק זה; היכן שיש דתיים ודתיים יותר, תמיד אלה האחרונים נותנים את הטון. למה? שילוב קטלני בין חוצפה והתלהמות מצד הקיצוניים, לבין חשש של המתונים שיואשמו שאינם דתיים מספיק.
והיכן שאין אכיפה, שוררת אנרכיה; מנהלים והורים מסוימים עושים ככל העולה על רוחם, כאילו בית הספר שייך לאבא שלהם. בבתי ספר רבים כבר אין שום קשר בין הנורמות הנהוגות בו, לבין השלט "ממלכתי דתי" המתנוסס עליו.
וכך, מוסדות החינוך של הכיפות הסרוגות עורכים ביניהם תחרות מי יותר פסיכי - אצל מי מפרידים בין בנים לבנות בגיל מוקדם יותר; תכנית הלימודים של מי כוללת יותר שעות תורניות; באיזה בית ספר הבנות הולכות עם שרוולים ארוכים; ואיזה מנהל דורש מהאמהות לציית לחוקי צניעות קפדניים יותר.
הקיצוניות הולכת ומשתרשת כנורמה; אל תתפלאו אם תקומו מחר לבתי ספר שבהם לומדים גמרא במקום מתמטיקה, ומחייבים את האמהות ללבוש גרביונים אטומים וכיסוי ראש. לא רחוק היום, חברים, שבבית הספר של הילדים שלכם יתחנכו תלמידים בורים ועמי ארצות, ואתם תיאלצו להתחפש למישהו אחר כדי לבוא בשעריו. התהליך כבר החל, מה אתם עושים כדי לעצור אותו?
אז מה אנחנו רוצים?
בואו נגיד את זה חזק וברור: עושים לנו עוול, ואנחנו לא מוכנים לשתוק יותר. אנחנו רוצים להעניק לילדים שלנו את החינוך שעליו גדלנו. וכעת אנחנו דורשים ש:
1. בנים ובנות ילמדו יחד עד גיל החטיבה, כפי שהיה נהוג במוסדות הדתיים במדינה בשנות השמונים והתשעים.
2. תלמידים ישחקו בהפסקות באותם משחקים שמעסיקים אותם בשעות הפנאי, לרבות קלפי כדורגל.
3. אמהות יופיעו בבית הספר באותו לבוש שבו הן צועדות ברחוב.
4. תכנית הלימודים לא תתגמש בהתאם לבקשות פרטיות, והלימודים התורניים לא יבואו על חשבון לימודי הליבה.
5. חוקי צניעות הנהוגים במוסדות חרדיים - לא יועתקו לבתי ספר ממלכתיים דתיים, לרבות הפרדה מגדרית בין גברים לנשים באירועי בית הספר.
6. משרד החינוך יפקח באופן צמוד ביותר על כל בתי הספר הממלכתיים-דתיים, על מנת לאכוף את החוקים החדשים-ישנים האלה.
זה מה שאנחנו רוצים, ועכשיו. כי עוד שנייה אולי יהיה מאוחר מדי.
