יש לי חברה שיום אחד התחילה פתאום לשלוח לי סמסים. בהתחלה זרמתי אבל כשהדבר חזר על עצמו שוב ושוב התחלתי לתהות לגבי הקונספט; בכל זאת סמסים אני רגילה לקבל רק מבנקים למשכנתאות או מקופת חולים או מאמא שלי כפרה עליה.
"וואטס אפ?", שאלתי אותה. סיפרה שבזמן האחרון יש יותר מדי נודניקים שהיא מעוניינת לסנן, ומאחר שלחסום אותם היא לא יכולה - בכל פעם שהיא רוצה להתחמק ממישהו, היא מתנתקת מהוואטסאפ לכמה שעות טובות.
"ולמה שלא פשוט תבטלי את ה'לאסט סין' וככה לא יידעו מתי את מחוברת?", שאלתי. היא עיקמה את האף: "מה זה עוזר, ברגע שאני נכנסת אפשר לראות שאני שם ולהבין שאני מסננת".
אז היא התקינה ווידג'ט של וואטסאפ בשביל לעקוב אחרי הודעות בלי להיכנס לאפליקציה, וגילתה ש"יותר טוב לי ככה, נמאס לי מהוואטסאפ הזה, עדיף לצמצם נוכחות".
אני לא יודעת כמה זמן היא תחזיק מעמד, אבל בינתיים תכנית ההתנתקות שלה עובדת יפה. ואם אחת הבחורות הכי טכנולוגיות שאני מכירה חזרה לסמס, מה יגידו אזובי הוול?
* * *
לא רוצה להישמע דרמטית אבל הוואטסאפ הזה הורס לי את החיים. אני עוד זוכרת איך פעם הייתי יושבת על הפוך דל בנחת בלי שהנייד יטרטר לי באוזן כל חמש דקות, הו, איזה כיף זה היה. היום אין לי שנייה אחת של שקט, וכשכבר בא לי להתרחק קצת מהנייד, 269 הודעות שלא נקראו מבהירות לי שעדיף לי איתו מאשר בלעדיו.
לזכותי ייאמר שידעתי שזה מה שיקרה, לכן לא מיהרתי להוריד את האפליקציה הארורה. בשיא השגעת, כשכולם דיברו על המהפך שחולל הוואטסאפ בחיינו, אפילו כתבתי טור על זה שממש אין לי צורך בערוץ תקשורת נוסף - פייסבוק ומיילים וסמסים מספיקים לי בהחלט, תודה.
אבל יום אחד פספסתי איזו הודעה חשובה מהגן של מיקה ואז הבנתי שאין מנוס, אני חייבת להצטרף לעדר. מאז אני בעיקר נתקלת בהמוני משתמשים מבוהלים שנותנים לי טיפים איך לשמור על איכות החיים בצל אפליקציית המסרים המעייפת.
השבוע למשל למדתי שלכולם יש שיטות להתחמק מצפייה בסרטוני וואטסאפ משפחתיים, ורק אני, הפראיירית, צופה בהם כי לא נעים. זה התחיל מוויכוח סוער עם חנוך דאום בתכנית הרדיו שלו: השועל הסביר שכשהוא מקבל סרטוני אחיינים למיניהם, הוא ממתין שתי דקות ואז שולח "מקסים" בלי לפתוח.
אני נדהמתי: אתה רציני? בוואטסאפ אפשר לראות אם צפית בסרטון או לא! חנוך מחה אבל אני חידדתי בפול ווליום רברבני: "אם מישהו שולח לך סרטון של אחיינית ואתה אומר לו שהוא מקסים בלי לצפות בו והוא אומר 'תודה', זה לא אתה שעובד עליו, זה הוא עובד עליך! הוא רואה שלא צפית בסרטון!"
וכך התחיל דיון סוער שבמהלכו חנוך מקריא הודעות של חברים שכותבים לו שאני צודקת אבל אופס, יש גם כאלה שכותבים שדווקא הוא זה שצודק ומקץ כמה דקות דרמטיות מתבררת האמת העגומה: אני טעיתי ובגדול.
כן, בדרך כלל אני צודקת, אבל כשלא – זה יהיה בלייב, בתכנית שמשודרת בשלוש תחנות ואם אפשר אז ממש בסופה כך שלא יהיה לי זמן לדגמן איזו תובנה ראויה שתציל מעט מכבודי האבוד.
אני אסכם: שני סימוני הווי הכחולים מופיעים על הסרטון ברגע שנכנסים להודעה, כך שלשולח אין דרך לדעת אם הסרטון נצפה או לא, ונא לא להתחכם: אם השולח יניח אצבע על הסרטון וילחץ על ה"אינפורמיישן", הוא יקבל פידבק שצפו בו גם אם לא נפתח - בדוק.
* * *
אבל מילא אם זה היה נגמר פה; במהלך אותו בוקר קיבלתי כמה הודעות שהבהירו לי שמדובר בנושא נפיץ במיוחד. "שתהיי בריאה, כמעט חטפתי התקף לב", כתבה לי חברה, "את יודעת כמה פעמים אני מחמיאה על סרטונים בקבוצות משפחתיות בלי לראות?"
"תדעי לך שעוד לא קרה שפתחתי סרטון של אחיינים", כתב לי אחר, "כבר פחדתי שכולם יודעים שאני מרמה". נו, פראיירית כבר אמרתי?
אבל לא רק על סרטונים למדתי משהו; לא מזמן חלקה איתי חברה טיפ להתמודדות עם קבוצות וואטסאפ: "שאלת את עצמך פעם", היא אתגרה, "איך להיות חברותית בקבוצות חופרות בלי לעקוב אחרי הודעות?". האמת שלא: אין לי בעיה גם לא לעקוב וגם להיות לא חברותית, אבל היא התלהבה: "עושים 'השתק' לשנה אבל פעם בשבוע-שבועיים נכנסים ושולחים את האימוג'י-נקרע-מצחוק-עם-הדמעות, ויוצאים. זה תמיד רלוונטי כי תמיד מישהו בדיוק סיפר איזו בדיחה וגם אם לא, אייקון שאומר 'איזה קורעים אתם חבר'ה' - לנצח יתקבל בברכה".
"לי יש שיטה איך להתמודד עם הודעות קוליות ארוכות מדי", אמרה חברה אחרת. "הרי בהודעות האלה אי אפשר לזייף: אם לא פתחת את ההודעה, השולח רואה שלא שמעת. אז אם אני מקבלת הודעה ארוכה של דקה או יותר, אני פותחת אותה ומקפיצה קדימה כל כמה שניות. ככה מצד אחד השולח רואה ששמעתי ואני גם מבינה בגדול מה הוא רוצה, ומצד שני נחסכת ממני פטפטת חופרת".
אני אימצתי את הרעיון ואני חייבת להגיד שהוא יעיל ביותר, במיוחד לאחת כמוני שמתחזקת קולגה ששולח הודעות קוליות בכמויות. "מה את רוצה", הוא אומר, "אני תמיד בנהיגה, זה מאוד נוח להקליט רגע ברמזור". אבל לדעתי הודעות קוליות הן השטן; מדובר בפיצ'ר שנועד לעודד אנשים יותר לדבר ופחות להקשיב, והבריות מאמצות אותו בשמחה כי באמת למה לנהל דיאלוג נורמלי אם אפשר לדבר במונולוגים?
"זה ממש לא נכון", מוחה החבר בהודעה קולית בת דקה וחצי, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד שתיים. לא נורא חמוד, מקפיצה אותך בטירוף, ד"ש לרמזור.
* * *
אין ספק שאפליקציה שמאפשרת לנו לזייף תקשורת בינאישית זה פשוט מקסים; שוב ושוב מתברר שככל שיש לנו יותר ערוצי תקשורת כך אנחנו פחות מתקשרים, וככל שאנחנו מקבלים יותר מידע כך אנחנו פחות מעוניינים בו.
כה הייתי רוצה לסיים בנימה אופטימית ולנבא שמדובר בטרנד חולף שבסוף ייעלם מחיינו, אבל לצערי גדולים ממני כבר קבעו שכשלי התקשורת בחסות הטכנולוגיה רק יילכו ויתעצמו. לנו רק נשאר להמשיך להתפעל מסרטונים שלא ראינו, לחייך בקבוצות שלא מעניינות אותנו, ולהקליט מונולוגים בכיף.