לא נעים לי להגיד, אבל יש לי בארון מעיל של גולברי, בעצם שלושה. אז נכון, כשעליתי הביתה עם השקיות הרגשתי קצת בת 52 אבל בכל זאת אני לא מתחרטת: שופינג עם אמא, אהממ סליחה, שנור עם אמא זה פאן, גם אם זה אומר להתפשר לפעמים.
זה קרה בחורף שעבר: הסתובבנו בקניון, אמי היפה נכנסה לגולברי לרכוש שניים-שלושה-עשרים פריטים, ושאלה אותי אם אני רוצה משהו גם - שאני אגיד לה לא? ישר גילחתי את המדף השמאלי פלוס תיק בקופה; מה שבחינם, אני לוקחת.
העניין הוא שלצערי לא כל כך יוצא לי ללבוש את המעילים האלה, ואני לא מכירה את הסטיילינג של אסתי גינזבורג אבל יש לי תחושה שגם היא לא הייתה מתעלפת עליהם. אין לי מושג מה עבר לקברניטי גולברי בראש כשהחליטו ללהק דווקא אותה לתפקיד הפרזנטורית – זה קצת כמו לבחור באליענה תדהר לדגמן לאחוזת ראשונים – אבל את כל אלה שמתלוננים על כך שגינזבורג היא "כוסית" ואיילת זורר היא "אישה אמיתית", אני רוצה לשאול: מה בדיוק אמיתי בה?
* * *
אוי אוי אוי, לקחו לאיילת זורר קמפיין, כבר אני דומעת, שנייה. "הרווחנו את הקמטים שלנו ביושר!", זועקות נשים שמיהרו לשים את תמונתה של זורר בפרופיל הפייסבוק כאות מחאה, אבל סליחה, מתי ראיתן על פניה קמטים, בקמפיין שלה לגולברי, זורר בת ה- 46 נראתה תמיד בת 17. כמה פוטושופ אפשר להעמיס על פרזנטורית, אלוהים, פעם כשהסתכלתי על איזו תמונה שלה, אמרתי תודה לאל שהשאירו לה שני נחיריים.
ועכשיו היא תובעת את חברת האופנה על סך 460 אלף שקל משום שלטענתה נושלה מהקמפיין בנימוק ש"המראה שלה השתנה לרעה". לפי הפרסומים השתלשלות העניינים הייתה מורכבת יותר והפרידה ממנה הגיעה אחרי שהיא עצמה הודיעה שאינה יכולה להתייצב לצילומים המתוכננים, אבל אני לא יודעת מה בדיוק קרה שם; אם חברת האופנה הפרה חוזה, שתואיל לשלם לזורר את הסכום שמגיע לה.
הבעיות מתחילות כשנשים בנות 45 צפונה הופכות את המקרה הזה לקייס סטאדי שמייצג אותן, ואת זורר לקדושה מעונה ולנושאת הדגל של הנשים הבוגרות. לא ברור מה הקפיץ את הנשים הללו יותר – הפרידה מזורר או ליהוקה של גינזבורג בת ה- 25, כך או כך, אין שחקנית מתבגרת או דוגמנית עבר שלא קפצה על ההזדמנות לצבור לייקים בחסות המחאה החדשה.
"לא נקנה ברשת שלא מכבדת אותנו", הכריזו בעלות טורים ודוגמניות עבר, ואני עברתי על שמותיהן בזה אחר זה ותהיתי מתי בפעם האחרונה קניתן משהו בגולברי בכלל? המשיכו לפקוד את כיכר המדינה, מעושרות יקרות, ועזבו אותנו במנוחה; להחרים רשת שמעולם לא דרכתם בסניפיה זה פאתטי יותר מבוטוקס בצהריים.
במיוחד התפעלתי משלי יחימוביץ', שמצאה זמן לשרבט סטטוס ארוך ומקיף על הפרשה. עוד אפשר לחשוב בטעות שהסתיימו כל צרותינו בארץ הזאת, על כן אין לח"כית במעמדה במה לעסוק זולת החלפתה של דוגמנית בקמפיין אופנה. מסתבר שיחימוביץ' "עוקבת אחרי הקריירה המופלאה של איילת ששיחקה לאחרונה בשטיסל בתפקיד אלישבע", אבל זורר לא שיחקה שם לאחרונה אלא בעונה הראשונה ששודרה לפני שלוש שנים, תרשמי את זה לעצמך, גברת יחימוביץ', וגם תודי שאת לא בדיוק עוקבת אחריה; יותר בכיוון של מנצלת עוד הזדמנות לרכב על גל פופוליסטי על מנת להתחבב על נשים.
לעומת זאת, המוני הנשים שזעמו בעמוד הפייסבוק של גולברי על פיטוריה של זורר כביכול, נגעו ללבי באמת. כמה תמימה צריכה אישה להיות כדי לחשוב שהיא נמצאת באותה סירה עם שחקנית שמתחזקת קריירה בהוליווד ומיליונים בבנק?
* * *
חשוב לדבר על הפרשה הזו, אבל לא בגלל איילת זורר. זורר לא מייצגת איש מלבדה, ואם היה לה באמת אכפת מדימויין העצמי של נשים אחרות, היא לא הייתה מסכימה שתמונותיה ירוטשו באופן כה מביך. חשוב לדבר על זה כי אפליית נשים על רקע גיל היא סוגיה כואבת שנשים רבות מתמודדות איתה, ולא מסט הצילומים.
תלונתה של זורר על אפלייה על רקע מראה וגיל הרי מגוחכת; הלו, לא העיפו אותך ממשרה באקדמיה, את בחרת למכור את המראה שלך, זכותה של חברה מסחרית לא לקנות. גם כשאת היית בת 25 העדיפו אותך על פני נשים בנות 46, ככה זה בעולם הדוגמנות. אבל מה יגידו נשים בשלל עיסוקים ותפקידים שבהם הגיל והמראה החיצוני לא אמורים לשחק תפקיד, ובכל זאת הן מופלות לרעה?
מה תגיד מזכירה במשרד עורכי דין, פקידה בסוכנות ביטוח, שבגיל 45 מוצאות את עצמן ללא עבודה, ועם סיכויים אפסיים להתברג מחדש בשוק? זו האפליה האמיתית, במקרים האלה צריך לטפל.
היום, רק במקומות שמעניקים קביעות כמו בנקים או משרד החינוך או חברת החשמל, יש ביטחון תעסוקתי לנשים בוגרות. נכון, גם להתבגר כגבר שכיר זה לא פיקניק, אבל מחקרים מוכיחים שנשים מופלות לרעה הרבה יותר, בעיקר בשל העובדה שרוב הבוסים הם עדיין גברים; כן, משום מה, גברים שיפוטיים וביקורתיים יותר כלפי נשים מתבגרות.
אני נזכרת עכשיו בשני סיפורים קטנים שבזמנו צבטו לי בלב מאוד. הראשון: לפני כמה שנים ישבתי בבית קפה עם מגיש טלוויזיה ש"בשל" הוא בהחלט שם תואר שעושה עמו חסד. פתאום הוא קלט שבשולחן לידינו מתיישבת מישהי – אחת מיפהפיות ארצנו, לטעמי אולי היפה שבהן. רק מה, היא הייתה אז בת 42 בערך, והוא הביט בה כמו על קוטג' מקולקל: "פעם היא הייתה מהממת, תראי איך היא נראית היום", הוא אמר, ואני חשבתי לעצמי – על מה אתה מדבר לעזאזל, ומתי הסתכלת במראה בפעם האחרונה? היא נראתה מדהים, ולא רק ביחס אליו.
מהיכן גברים מסוימים שואבים את הסטנדרטים שלהם ליופי נשי – לא אבין לעולם; יכול להיות שמגזיני הפורנו שצרכו בנערותם השפיעו עליהם לנצח, ולא רק במקלחת?
סיפור שני: יום אחד נפגשתי עם שחקן בן 70 בערך. זו הייתה פגישת טרום-ראיון בתקופה שבה היה מרואיין מחוזר במיוחד. בסופו של דבר היחצנית שלו בחרה שיתראיין לגוף תקשורת אחר, אבל במהלך אותה פגישה הוא שיתף אותי, בין השאר, בזוגיות החדשה שלו עם גברת בת 40 פלוס. "וואו, צעירה", התפעלתי.
"נו מה את רוצה, שאצא עם בת 70?", הוא צחק.
"אהממ, זה כל כך נורא?", שאלתי, "אתה בן 70 בעצמך". מבטו הבהיר לי שכן, זה נורא. מאוד נורא.
למה גברים מתבגרים מעדיפים צעירות, במשרד כמו גם בחיים האישיים? אולי כי הם בעצמם מתים מפחד להזדקן, וזקוקים לקישוט יפה שיגרום להם להרגיש שהם עדיין רלוונטיים.
* * *
ולמה חברת אופנה שפונה לנשים מבוגרות בוחרת בדוגמנית בת 25? מאותה סיבה שחברות למידות גדולות מעדיפות דוגמניות רזות: כל המפרסמים רוצים קמפיין חתיך, ולעזאזל קהל היעד; רק עכשיו הצטלמה עדי שילון לקמפיין החדש של חברת "עונות", אחרי שהורידה עשרות קילוגרמים ממשקלה.
כמובן, זכותן של לקוחות למחות; כאמור, הליהוק של גינזבורג מוזר גם בעיניי. ובכל זאת, אם כבר מדברים על "אישה אמיתית", אני מעדיפה בחורה עם תיאבון בריא שמדברת בכנות על המשקל שלה ומנצלת את מעמדה כדי להילחם באנורקסיה, על פני בובת פלסטיק שדופה ומגוהצת.