"אני לא מבין, הם כאלה סקס מניאקים, שברגע שהם רואים אישה הם מקבלים זקפה?"
(הרב פרופ' שלום הרטמן על הרבנים הדתיים-לאומיים שמעודדים "הדרת נשים")
הלו? הגעתי לציונות הדתית? ובכן שלום, שמי אורית והייתי מעוניינת להזדכות על הוואגינה שלי. פשוט הגעתי למסקנה שהיא דופקת לי את החיים: מונעת ממני לנוע במרחב כרצוני, גורמת לי ללבוש בגדים שאינם לרוחי ובאופן כללי – משייכת אותי למיעוט אתני רדוף שאינני מעוניינת להימנות עליו עוד. מה זה? שאקח מספר? נהדר.
עד שנחזיר ואגינות ברחוב "בני עקיבא לאן" פינת "הרב קוק מתהפך בקברו", אני מציעה שנשים יזהירו את הציבור לפני שהן יוצאות מהבית. רבותיי, אני כעת בדרכי למכולת! ציצים מקדימה, תחת מאחורה, מסוכנת! שלא לדבר על כל השיער המתנפנף הזה.
אבל כמה שבני אדם עם ואגינה מעוררים את היצר הרע – זה עוד כלום לעומת אנשים עם בולבול. לכן לדעתי יש להטיל על כל הגברים בישראל חובת גידול זקן באורך 30 ס"מ לפחות, שכן הלסת הגברית היא דבר מרגש מאוד.
כמו כן, יש להילחם בזרועותיהם החשופות ובצורת הקודקוד הגברי המרגשות אף הן, או בקיצור - טוב יעשה המחוקק אם יקבע שזכרים מצווים לצאת מהבית עם מגבעת ושטריימל.
אין מה לעשות, חייבים להשגיח על כל הסקס הזה.
זו ילדותי השפויה
בעולם שבו יחס לבנאדם נקבע לפי סוג איבריו האינטימיים; בעולם שבו "כבוד בת מלך פנימה" זה אומר "את נסיכה אז תגרבי גרביים 70 דניר ותסתמי את הפה"; בעולם שבו הדת הופכת לטכניקה על חשבון ערכים ומוסר אנושי, וסממנים חיצוניים הם חזות הכל; בעולם כזה – מראות מבישים עוד יהפכו לנורמה.
וכך, כמו בסרט רע, נחשפות עוד ועוד סצנות מביכות, שבעולם מערבי מתוקן היו נשארות על רצפת חדר העריכה; חיילים חובשי כיפה סרוגה יוצאים מטקס צבאי כאשר נשים מתחילות לשיר; אישה כלשהי, נניח אני, נדרשת להחליף באוטו את המכנסיים לחצאית לפני שהיא נכנסת לבית הספר הממלכתי דתי של בנה; נשים מתבקשות לא להתקרב לקברים באזכרות ובלוויות, ונאסר עליהן לשאת הספדים; בשלטי חוצות נערפים ראשיהן של דוגמניות – גם בשכונות שאינן חרדיות.
כל זה קורה כאן ועכשיו, תחת הכותרת המוזרה "הדרת נשים". איזה ביטוי מעודן לביזוי נשים. להשפלת נשים.
ומי מעודד את הביזיון הזה? רבנים מהזרם הדתי-לאומי; אותו זרם שומר תורה ומצוות, שהיה דווקא שפוי מאוד עד לא מזמן.
כמה אני מתגעגעת בימים אלה לילדותי השפויה. אני גדלתי על מנטרה ברורה: בעוד שאצל החילונים הרוב מותר ואצל החרדים הרוב אסור - אנחנו, הכיפות הסרוגות – חיים את שביל הזהב.
נשמע יומרני? אבל זאת הייתה המציאות. שביל הזהב לא מתוך פשרה כלשהי, אלא מתוך תחושה שזאת הדרך היחידה, שכך צריך להיות: מסורת לצד השכלה, קודש וחול, תורה ועבודה וצבא. ערבוביה שאין בה טיפה אחת של בלבול אלא להפך, ידיעה ברורה מי אנחנו ולאן פנינו מועדות. וכעת אני שואלת: לאן, בעצם?
כי ביזוי הנשים הוא רק חלק מההקצנה הברורה בציבור הדתי, שמורגשת היטב בכל הגזרות.
זה מתחיל בהפרדה בין בנים לבנות בבתי ספר ממלכתיים דתיים כבר מכיתות א', ממשיך בסילוק נשים מהמרחב הציבורי, ואפילו אלוהים כבר לא יודע היכן זה ייגמר.
קיצוניים במגזר היו תמיד, אך הם לא הכתיבו את הדרך. והנה השוליים הופכים למיינסטרים, ופתאום הם אלה שנותנים את הטון.
כפייה דתית על דתיים, מי היה מאמין. סטארט-אפ מהגיהינום, ללא ספק.
מה פשר האובססיה המינית הזאת?
ובינתיים, במקביל לרגרסיה המבישה במעמד האישה, נפגע קשות גם מעמד הגבר. שהרי מהי "הדרת נשים" אם לא ההנחה שלפיה גברים הם בבונים חסרי שליטה, שלמראה אישה מיד מונף דגלם לראש התורן.
לא אני שואלת, אלא רבנים גדולים ומורי דרך, כולל זה המצוטט בראש העמוד: מה יש לכם, רבני הציבור הדתי, נגד נשים? לאן נעלמו הסובלנות והפתיחות?
מה זו האובססיה המינית הזאת, לעזאזל, ואם אתם אכן לא מסוגלים לשלוט בעצמכם, למה שלא תלכו לטיפול במקום לנסות לסגור אותי בבית ולכסות אותי בבדים מאה אחוז כותנה, מאתיים אחוז פנאטיות?
אני מצטערת בשבילכם, גברים אומללים, אנשי מפתח בציבור הדתי-לאומי. אתם חיים משפריץ לשפריץ, עסוקים כל היום בשאלה כיצד לא להשחית את זרעכם לשווא. מרוב צניעות ויראת שמיים, אתם פשוט לא מפסיקים לחשוב על סקס.
בנסיבות אחרות, כל הפטפטת הבלתי נגמרת הזאת על הגוף הנשי מעורר התשוקה והחטא, עוד הייתה גורמת לי להרגיש מן אלה יוונייה שאי אפשר לעמוד בפניה. אבל כרגע אני לא יותר מאוסף איברים בעייתי, בובת מין עם דופק. לא שעדיף להיות בבון. אכן, אין מנצחים במלחמה הזאת.