אני לא מעשן וויד כי זה עושה לי בלבלות בראש (סבתא? מה את עושה כאן? את לא מתה? לא סבתא, אני לא רוצה ממליגה) – אבל אני בעד לגליזציה של קנאביס. בטח בעד. הכי בעד. למה אני בעד? כי המלחמה בסמים מיותרת. וזהו. מה עוד יש להוסיף?
אז זהו, שיש עוד המון להוסיף. קחו למשל את דברי האיוולת של שר הרווחה חיים כץ בתכנית של אמנון לוי בשבוע שעבר. לוי שידר כתבה על המלחמה המיותרת בסמים, ובין היתר ראיין את כץ, שבקדנציה הקודמת עמד בראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת.
"היו שם אנשים שבאו ואמרו על פרקינסון", שיחזר כץ את העדויות ששמע בוועדה. "בן אדם שהוא כולו רועד, אוכל את העוגייה או שם את הטיפות שמן של הקנאביס, או מעשן אותו, ואז הוא מתחיל לכתוב. פתאום אתה רואה בן אדם יציב וכותב. שמע, היה משהו מהמם".
תגיד לי, חיים כץ, אתה רופא? אתה חוקר? מה אתה? אתה יודע כמה חולי פרקינסון ובני משפחותיהם צפו בראיון איתך אצל אמנון לוי ואז רצו לחפש דילר? למה סתם לטעת בהם תקוות שווא? מה, כי מישהו אמר לך? איזה מין טיעון זה, "שמעתי מישהו אומר לי"? אני שמעתי פעם מישהו אומר לי שאם בולעים מסטיק ואז שותים קולה הוא מתפוצץ בבטן – ואתה לא רואה אותי רץ להגיד את זה בטלוויזיה.
הראיון עם כץ מצטרף לכתבת מבט, גם כן מהשבוע שעבר, שהציגה ילדים חולי אפילפסיה המטופלים בקנאביס, ולראיון שערך לפני שבועיים רפי רשף עם צעיר הסובל ממחלת קרוהן – כולם נשבעים שהקנאביס הציל את חייהם ואת חיי ילדיהם. כך שמי שצופה בטלוויזיה הישראלית יכול להתרשם שמריחואנה היא תרופת-פלא גם לפרקינסון, גם לאפילפסיה וגם לקרוהן.
ואני לא מזלזל לרגע בהקלה שכל החולים האלה הרגישו, אבל עכשיו, כששר הבריאות הצטרף לקבוצת ה"בעד", ובצדק, כדאי להזכיר שמה לעשות, משכך כאבים הוא לא תרופה. פרופ' אורי קרמר, מנהל היחידה לאפילפסיית ילדים בבית החולים "דנה", סיפר בערוץ 1 על 20 אחוז הצלחה בטיפול הניסיוני בשמן הקנביס (זהו? 20 אחוז הצלחה? אני לא הייתי בולע תרופה עם 20 אחוז הצלחה), והודה: "איך הוא עובד ואיך הוא מקטין את הפרכוסים – אנחנו לא יודעים".
נו, אני לא דוקטור – אבל אני יכול לנחש איך הוא עובד. בעצם, למה שאני אספר לכם את הניחוש שלי? תקשיבו לרופאת הילדים ד"ר רחל אפרת, שהתראיינה ממש בקצרה אחרי קרמר ופחות או יותר הרגה את כל הכתבה: "לכאב זה עוזר רק – בחלק מהמקרים, כשזה עוזר – בדרך כלל במצב שהחולה כבר מסטול". ערק רפואי, מישהו?
ואלה לא רק סגולות המרפא הפלאיות-קסומות-פיות-חדי קרן של הקנביס. תומכי הלגליזציה מפציצים אותנו השכם והערב בהבטחות שווא, שהן לא פחות מצוצות מהזרת מהפחדות השווא של מתנגדי הלגליזציה. להלן מקבץ כותרות אמיתי לגמרי מהמגזין "קנאביס", שמתארות את אוטופיית הקנביס והקנבוס (קנביס תעשייתי, יעני "המפ"):
"יזם קנדי בונה את מטוס הקנאביס הראשון בעולם – שיהיה מורכב ברובו מקנבוס (המפ), ינוע על דלק שיופק מקנבוס ואף יהיה ניתן למיחזור"
"מכונית העתיד: מיוצרת מהמפ ומתודלקת בקפה"
"סיבים המופקים מהמפ יכולים לשמש כאוגרי אנרגיה מעולים – אף יותר מגרפן, החומר המשמש היום למילוי סוללות"
קנבוס מציל חיים: בדים המיוצרים מהמפ מונעים התפשטות של חיידקים קטלניים"
"בטון המפ – חומר הבנייה החזק בעולם"
"צפו: כך THC הורג תאים סרטניים"
"קנאביס בנצרות – האם ישו השתמש במריחואנה?"
"מחקר: צרכני מריחואנה בריאים ורזים יותר"
"חדש: המפ לשמירה על היגיינת הפה"
כי אנשים לא רוצים להיות צודקים סתם, על עניינים טכניים כמו עובדות, לגבי משהו אחד בעולם כמו לגליזציה של סמים קלים. הם רוצים להיות הכי צודקים בעולם לגבי כל דבר בעולם, הם רוצים להיות קדושים מעונים, מעין שילוב של אנוסים ובילבו בגניס. הם רוצים להאמין שאם רק היו מקשיבים לרעיון האחד שלהם – כל העולם היה ניצל.
אף אחד לא מעוניין בצעד אחד קטן – כולם רוצים לצאת למסע צלב, ועכשיו. אנחנו חיים בעולם של קנאים. כל אחד לוקח את הנקודה האחת שהוא בטוח לגביה ומכפיל אותה עד אינסוף. הרי גם הטבעונים לא סתם טוענים שלאכול בשר זה לא מוסרי – הם טוענים שאם רק נפסיק לאכול בשר לא יהיה יותר רעב בעולם, כדור הארץ יפסיק להתחמם ואף אחד לא יחלה בסרטן. ממש ימות המשיח בשניצל.
פעם היה משורר בשם יבי, שהיה מחלק לעוברים ושבים שירים איומים שכתב בעד השלום ונגד המלחמה, אז עמוס קינן אמר פעם שהוא רוצה שיהיה כבר שלום רק כדי להגיד ליבי שהוא חרא של משורר. אותו דבר עם תומכי הלגליזציה. אני רוצה לגליזציה לא רק כי אני חושב שהמלחמה בסמים מיותרת – אני רוצה לגליזציה כדי להפסיק לשמוע את הנונסנס המעושן של תומכי הלגליזציה.