זה לא ביבי. זה אני. אני אשם בגל הטרור. עד עכשיו התביישתי לדבר, אבל די. מספיק דם נשפך. הגיע הזמן להודות: השנה לא חגגתי את יום ירושלים. לא זוכר מה היה לי באותו יום. בטח מסיבה בתל אביב.
סליחה. דפקתי את כל העסק. ירושלים המאוחדת הייתה נשארת בירת העם היהודי לנצח נצחים אם רק הייתי רוקד את ריקוד הדגלים. אבל אני יצאתי תל אביבי סנוב שלא טוב לו לחגוג את יום ירושלים – ובום, פתאום נוספו לה שועפאט ובית חנינא ו-300,000 פלסטינים.
ואני לא היחיד. עוד אנשים עזרו לי להתחיל את גל הטרור. לא, לא ביבי. מה קשור ביבי? מה, כי הוא ראש ממשלה כבר 9 שנים ו-213 ימים, שני רק לדוד בן גוריון? ממש לא. אני מדבר, כמובן, על אורלי וגיא.
צודק במאה אחוז חבר הכנסת ינון מגל - זה השרון גל עם העיניים הפחות מפחידות - שהאשים את אורלי וילנאי וגיא מרוז בהמצאת העם הפלסטיני. יושבים להם שני שמאלנים, ובין אייטם על דיאטות אחרי החגים לאייטם על אי מלא חתולים ביפן – פשוט ממציאים עם. ולא תגידו עם קטן, כמו הדרוזים או המומינים. שישה מיליון מהם בין הירדן לים! עם דגל ודרישות והכל. תתביישו לכם, אורלי וגיא.
אני, אורלי וגיא. אה, וגם ראש הרשימה המשותפת איימן עודה, שחייב להתראיין. צודק ראש עיריית נצרת, שנזף בעודה על כך שהוא מבריח לקוחות יהודים מעירו. צודקת מירי רגב, שמיד שיתפה את דברי ראש עיריית נצרת כמוצאת שלל רב. הראיונות של איימן עודה אשמים בכל. אם עודה לא היה מתראיין כל כך הרבה, לא היה לנו סכסוך עם ערביי ארץ ישראל. וואלאק, איימן, 100 שנות סכסוך דמים – אולי לא תתראיין איזה שבוע? תראה את ביבי. הוא בכלל לא מתראיין. איש אחראי.
מחזקת אותך, עלי סאלם ראש עיריית נצרת.
Posted by Miri Regev מירי רגב on ראשון 11 אוקטובר 2015
ביבי עד כדי כך אחראי, שהוא מיד מצא את האחראי: חנין זועבי. כן, יושב ראש ממשלת ישראל בישיבת הכנסת הראשונה של מאורעות תרפ"ט 2 ואומר לציבור באחריות מלאה שחנין זועבי אשמה. האינתיפאדה השלישית פרצה בגלל שחנין זועבי כתבה מאמר (!) לביטאון (!) החמאס (!). המאמר של חנין זועבי, קדחת התקשורת של איימן עודה, ההמצאות של אורלי וגיא והסנוביזם התל אביבי שלי.
ואתם יודעים מי עוד אשם בהפיכת מדינת ישראל למדינה דו-לאומית בסגנון בוסניה? נכון מאוד – יאיר גרבוז. חברים, אני שואל אתכם: האם יאיר גרבוז צבע את החמסה של "ידיעות אחרונות" כדי לתמוך בכוחות הביטחון? אני מבטיח לכם שלא. כי ליאיר גרבוז לא טוב לנשק מזוזות ולצבוע חמסות. כי יאיר גרבוז מתנשא. אם הוא רק היה צובע את החמסה, כל הקונספציה של "ניהול הסכסוך" היתה עובדת. והוא הרי יודע לצבוע. הוא צייר.
אבל די, די כבר עם כל הגרבוזים המפא"יניקים האלה. הימין בשלטון כבר 40 שנה. הוא לא צריך את הגרבוזים, העמוס עוזים והמוטי קירשנבאומים עוכרי הישראל שלנו. יש לו פרשנים, אינטלקטואלים, כוכבים בפייסבוק. אליטה רוחנית שלמה כמו ארץ ישראל (נכון שהיא מרגישה שלמה עכשיו? ממש עושה חשק לטייל בה עם תרמיל ועם מקל). בטוח הם עסוקים בימים אלה בחשבון נפש נוקב על כך שהחזירו את הפרויקט הציוני 100 שנה אחורה.
אז ככה: אמנון לורד מאשים את בתי המשפט. יותם זמרי מאשים את כלי התקשורת. קלמן ליבסקינד מדייק: אושרת קוטלר. דרור אידר מתקן: רביב דרוקר. אמילי עמרוסי מאשימה, בטור אחד, את אריאנה מלמד, אילן שילוח, אלישע שפיגלמן, יגאל סרנה, תושבי תל אביב, המפגינים למען זכויות בעלי החיים, קרן מרציאנו ובנימין נתניהו. סליחה, בלי הבנימין נתניהו בסוף. רק קרן מרציאנו.
ועל כך ברצוני להוסיף אשמים נוספים, שהם לא בנימין נתניהו, בחיסול הרעיון הציוני של מדינה עם רוב יהודי: טל מוסרי הבוגד, שעזב את ערוץ הילדים לטובת ניקלודיאון; יונתן רושפלד, שגובה 188 שקל למנת ניוקי; אנשים שאומרים שהם מחיפה למרות שהם סתם מהקריות; מעליות שעולות קומה אחת בלבד, אבל מסרבות לזוז עד שלוחצים על "1"; האיש שתרגם את “The Martian” ל"להציל את מארק וואטני"; והחתיכת בצל שנתקעה לשאולי ביום כיפור. כולם אשמים.