ביום שבת ישב לו צחי הנגבי, שר בלי תיק ואיש בלי בושה, ואמר לרינה מצליח שאכן, "הייתה גזילה של מאות רבות של ילדים במזיד. זו לא הזיה, זה לא דבר שנובע מפרנויה. לקחו להם את הילדים שהיו להם בבטן תשעה חודשים, גזלו אותם ומסרו אותם".
כן, צחי הנגבי ישב ב"פגוש את העיתונות" וקבע שוועדת החקירה הממלכתית, שקבעה ב-2001 שילדי תימן והמזרח מתו ממחלה, שיקרה. שהמדינה שיקרה. ילדיכם עודם חיים, אמר הנגבי למאות הורים בישראל. ומאחר שלא פירט אילו ילדים חיים ואילו לא (מה לעשות שהיה צריך לצאת לפרסומות), הנגבי מסר סולם רגשי לאלפי הורים לטפס עליו. מה אכפת לו מהנפילה שתבוא?
ספינים על חשבון החיים וספינים על חשבון המתים
הנגבי, שר בלי תיק, אם לא מחשיבים את תיק המינויים הפוליטיים, מונה על ידי נתניהו לשמש כשר האחראי לחשיפת הפרוטוקולים של ועדת קדמי. למה צריך את הנגבי כדי לחשוף פרוטוקולים של ועדת חקירה ממלכתית? לא צריך. לממשלה יש את הסמכות להורות עוד היום על חשיפת הפרוטוקולים של הוועדה. ואילו חומרים על אנשים פרטיים, המוגנים על פי חוק הפרטיות, אפילו לשר בלי תיק הנגבי אין סמכות לעיין בהם.
אז מה עושה שם הנגבי? ספינים. ספינים על חשבון החיים וספינים על חשבון המתים.
עוד לפני שסיים לקרוא את הפרוטוקולים שהוא רשאי לקרוא, ועוד לפני ש"גיבש" את ה"המלצות" שיגיש לנתניהו, הנגבי כבר קרא מספיק כדי לרוץ למצלמות ולקבוע שוועדת החקירה הממלכתית, בראשות שופט בית המשפט העליון יעקב קדמי, שיקרה – וזאת על סמך הפרוטוקולים של ועדת קדמי עצמה! מזל שהשופט קדמי ז"ל נפטר לפני שבועיים בשיבה טובה. לפי הנגבי, היה צריך להעמידו לדין על טיוח מאורגן של הפשע הגדול והמכוער בתולדות ישראל.
אלא שכתב "הארץ" עופר אדרת החליט לעשות פולו אפ לפצצה שהטיל הביצה הנגבי. "אמרתי את עמדתי האישית", הסביר הנגבי לאדרת, "שהיא תולדה של אמונה שלי, ולא מבוססת על תחקיר שכופר בממצאי הוועדה. ועדת החקירה לא הייתה ועדה שנועדה לטייח. אם היו ממצאים – היא הייתה חושפת אותם".
שזה מעניין, כי לי יש עמדה אישית, שהיא תולדה של האמונה שלי, שצחי הנגבי הוא רפטליאני, דהיינו לטאה שמתחזה לאיש ונהנית מטעמו של בשר אדם. האם עמדה אישית זו, שהיא תולדה של האמונה שלי, מבוססת על ראייה כלשהי? ממש לא, אבל אם צחי הנגבי יכול להגיד בערוץ 2 שמאות ילדים מתים דווקא חיים, מבלי להציג גרם של ראייה, אני יכול לכתוב ב-mako שצחי הנגבי אינו אלא לטאה ענקית. זאת עמדה שהיא תולדה של אמונה, לא על תחקיר חס וחלילה.
אז אחד מהשניים: או ששתי ועדות חקירה פרלמנטריות, וועדת חקירה ממלכתית בראשות שני שופטי בית המשפט העליון, שישבה במשך 7 שנים ושמעה למעלה מ-850 עדויות, טייחו פשע בלתי נתפס בהיקפו ובאכזריותו, או שביבי וצחי החליטו לעשות עוד ספין על חשבון "הממסד/מפא"י/האשכנזים/השמאל", דהיינו לסחור בתינוקות מתים בשביל כמה מנדטים.
למי להאמין
איך נדע למי להאמין? הנה פטנט נפלא שמציע לנו הפילוסוף דיוויד יום: "כשמישהו מספר לי שהוא ראה אדם מת מושב לחיים, אני מיד חושב לעצמי, מה יותר סביר, שאותו אדם מוליך או הולך שולל, או שמא העובדה שהוא מדווח עליה אכן התרחשה. אני שוקל את הנס האחד כנגד האחר... ודוחה את הנס הגדול יותר".
ובכן, בין הנס האחד (רשת מאורגנת של חוטפי תינוקות, שדבר קיומה הוסתר וטויח במשך עשרות שנים, לרבות על ידי שופטים, פרקליטים, אלופים וקצינים) לנס האחר (עוד ניסיון של ביבי וצחי להסתיר ממצביעיהם המזרחים את עובדות מצבם העגום תחת שלטון הליכוד על ידי האשמת ה"ממסד" של שנות ה-50) – אני דוחה את הנס הגדול יותר.
ומה אם דווקא הפעם, כנגד כל הסיכויים, הנס הגדול יותר התרחש? מה אם כל תיאוריות הקונספירציה נכונות?
גם אז התנהלות הממשלה בעניין חטיפת ילדי תימן היא בבחינת חטיפת דעת גמורה. חברת הכנסת נורית קורן מהליכוד, העומדת בראש השדולה הפרלמנטרית בנושא, קבעה לאחרונה כי "יש יותר מ-1,053 ילדים שנחטפו" (חבל שהיא לא תיאמה עם הנגבי, שפסק רק על מאות), ומיהרה להוסיף: "אנחנו לא רוצים להאשים אף אחד. אנחנו רוצים לסגור את הפצע".
סליחה חברת הכנסת קורן, אבל אי אפשר לבוא ולומר: יש חייזרים ברוזוול, בואו נסגור את הפצע. אם 1,053 ילדים שדווחו כמתו נחטפו, אם שופטים בעליון טייחו, יואיל נא ראש הממשלה למנות ועדת חקירה ממלכתית לחקר כל ועדות החקירה, במקום למנות את השר בלי תיק צחי הנגבי לראשות ועדת רינה מצליח.