דיברו עליו כל כך הרבה - אמרו שהוא הדבר הכי מעניין בתולדות כוכב נולד, שהוא טום יורק הישראלי, שהוא אביב גפן האשכנזי ואלביס קוסטלו התימני. אין זה דבר של מה בכך, לכתוב דעה מנומקת על דוד לביא, אבל זכיתי בכבוד הזה - לכתוב על האיש ש"הרס" את מירי מסיקה, גרם לריטה לרצות לפרוש, בירווז את מרגול ב"הגשה הבריטית" שלו ועשה לניצני רצון עז לצמח מחדש מחלפות שיער על ראשו ולשוב לימיו הזוהרים בלהקת "תיסלם".
לקראת הכתיבה חזרתי וצפיתי בביצועים של דוד לביא בתכנית. בעודי מתבוננת (טוב נו, בוהה) ביצור עם הפוני על הצד שמצליח לצמרר אותי בעיניו התכולות, אני קולטת שחלפו להן שלוש שעות שלמות מבלי שהקלדתי מילה. הביצועים שלו, שממלאים את הרשת כפטריות פורטובלו בשרניות, גרמו לי לרצות לשמוע עוד ועוד. לפתע זה הכה בי – כוכב הוא בדיוק זה שתרצה לצפות בו שוב ושוב ושוב. שתהיה מוכן לצאת בשבילו מהבית ביום חורף סגרירי או יותר גרוע - ביום קיץ תל אביבי. לרכוש כרטיס במחיר מלא למרות הזמנים הקשים (במיוחד לאנשים שעוסקים בכתיבה), ואף להסכים (לא שמישהו שואל אותך) להתחכך בזיעת אפם של אנשים זרים בעוד אתה זועק איתם מלוא גרון את מילות השיר שהביאכם עד הלום.
כי חברים, כדאי שתקומו ותריחו את האוהל! אנחנו בעיצומו של קיץ לא סתם חם אלא רותח! לאנשים נמאס ללכת בתלם, הם עייפים מלשמוע מה שכבר שמעו מיליון פעם. אנשים רוצים אלטרנטיבה, משהו חדש, קר וצונן, משהו שמזכיר ניחוח של ארצות רחוקות ואולי גם מתוקנות. מה הם בסך הכל מבקשים? אוטובוס שמגיע בזמן ולא בתדירות של חצי שעה? דיור בר השגה? קצת טעם של חו"ל? אז יש לי הודעה בשבילכם - המרענן הרשמי של הקיץ כבר כאן, קוראים לו דוד לביא והוא הביא לנו את הפאקינג "ביג בן" לפרצוף!
עוד לא אבדה תקוותינו
כשדוד לביא פותח את פיו, בוקע משם קול אחר, חדש. גם הוא בחר לא ללכת בדרכים המקובלות וחזר בשאלה, אך אין מחובר לאלוהיו ממנו. שירתו היא כתפילה זכה, מלאת אומץ ותחינה. כמונו, גם הוא חיפש מקום שפוי לחיות בו, ומצא אותו במוסיקה. בהופעתו הוא מצליח לרומם את נפשי ולגרום לי לעצור לרגע מעיסוקי ולהקשיב, גם אם זה אומר להפסיק את הבליסה הלילית מול הטלוויזיה.
מה אני אגיד לכם, האיש, הרזון ועיני התכלת אפילו מחזירים לי את הרצון להוריד עשרה קילו, להוריד חולצה ולצרוח כמסיקה: תעשה לי ילד או נאמבר או סתם גפילטע. בביצועו המרגש והחד פעמי ל"הכניסיני תחת כנפך" של ביאליק, דוד לביא הצליח להזכיר לי כי עוד לא אבדה תקוותינו. הוא מראה כי עם תעוזה, כוונה, אמירת האמת והליכה עד הסוף אפשר לשנות ואפשר לנצח.
אז לפני שרותי מגיעה עם המעטפה וצביקה הדר מחמיא לה על "לבושה החגיגי", אני מתחברת לעצמי, לאלוהיי ולאינטרנט, ומזכירה לי את מי הייתי רוצה לראות שוב ושוב (בתוספת כמה קילו אולי - חבר'ה תנו לו לאכול משהו). אז הזוכה שלי הוא... היא... הוא... נסיך הגאות והשפל, קבלו אותו, הוא הגיע מקרוב - דוד פאקינג לביא!