כולנו הרמנו גבה אחת לפחות כששמענו שמירי מסיקה היא הרכש החדש של כוכב נולד. היינו בטוחים שמדובר בזמרת מצוינת אך מתקתקה, ולא בדיוק זו שתעז להטיח ביקורת עזה בקהל הפוטנציאלי שלה. איך מי שאחראית על פס קול חיינו הסכריני תמלא את נעליהם הנוצצות של צביקה פיק מלך הפופ או דנה אינטרנשיונל מלכת הדרמה?
אבל עכשיו שהעונה נכנסה להילוך מהיר, אפשר כבר לקבוע שמסיקה היא בהחלט כוכבת נולדת בנוף הפריים טיים. מכל חבר השופטים המכובד, היא זו שלוקחת ללב הרבה יותר מדי, והרגש הוא הדבר העיקרי שמניע אותה. אבל היא גם יודעת לתת הערות בונות כשצריך, לא נסחפת אחרי כל ביצוע מדויק מבחינה ווקאלית (בניגוד לאחרים) ולא מפחדת להביע דעה נחרצת, למרות שהיא מסתכנת בחוסר אהדה מצד מעריציה ובנבוט מגזרת המרגול. דווקא בגלל זה, הרגישות שהיא מפגינה מראה על צדדיה האנושיים ולכן היא לא מביכה. ובואו לא נדלג על העובדה שהיא זוהרת ויפה יותר ממה שהכרנו עד כה.
נכון, רק עין עם שעורה לא תבחין בשינוי ההורמונאלי שמתרחש אצלה עת דוד לביא עולה על הבמה ומתחיל לשיר בבריטית. ברור שבשבילה הוא תמיד יהיה מקום ראשון בטבלה, אבל זה רק מוסיף עוד רובד ועניין לדמותה. היא גם יוצאת בכבוד מההשוואות עם ג'יי לו – אמנם היא לא אייקון אופנה והעכוז שלה הוא לא סלב בזכות עצמו (גם אחרי לידת התאומים), אבל היא לפחות למדה מאלילת הפופ לנצל את המומנטום ולהוציא סינגלים.
בשורה התחתונה, מסיקה שלנו הוכיחה שהיא אמנם עשויה ממדברי מתיקה, אבל הם נדבקים בדיוק לשן שיש בה חור. יש בה משהו הרפתקני שמחפש חספוס, עומק והליכה עד הסוף, ולא קיצורי דרך אל חנות הסוכריות השכונתית. כמו שהיא שדרגה את "כוכב נולד", ככה גם ההשתתפות בתכנית שדרגה את התדמית של מסיקה.
האשם תמיד
ואם כבר נדרשנו לספסל השופטים, לא נתעלם מעוד רכש חדש, עם עבר מפואר וקרחת נוצצת, הלא הוא יאיר ניצני. בניגוד למסיקה, ניצני הוא מועמד כל כך טבעי לתפקיד, שאפשר רק לתהות מדוע לא היה שם תמיד. מדובר באדם עם עבר מרשים בתעשיית המוסיקה (ממקימי ומשתתפי להקת תיסלם, גילה את "החברים של נטאשה", מנכ"ל הד ארצי), שיחד עם מסיקה מהווה קונטרה מרעננת לעבר השני של שולחן השופטים, נוטף הדרמה, הזירבובים וההתעלפויות החינניות אל מול גברים חסונים.
ניצני, במשבצת השופט "הקול", הוא זה שידע לומר את האמת, גם אם היא כואבת. הוא שומר בדרך כלל על פאסון אל מול זעקות הקהל, אבל גם הוא לא נשאר אדיש לנוכח ביצוע טוב וחושף נשמה רגישה, למשל כשיאסו עולה לבמה עם הגרוב השחור שלה. למרות הדמעה המזדמנת, ניצני הצליח למתג את עצמו כשופט הקשוח והמקצועי, ונראה שהכוכבים הנולדים, כמו הצופים בבית, מחכים בקוצר רוח למוצא פיו.