במשך החודש הקרוב האחים גינדי ינסו לדחוף לציבור הרוכשים, במחיר התחלתי של 1.8 מיליון לחתיכה, עשרות דירות במתחם השוק הסיטונאי לשעבר בתל אביב. פעם במאה שנה הולכים לבנות במגרש הזה, והפעם הזאת היא עכשיו. על פי המודל וסרט התדמית הבניינים די כעורים, אבל אמורים להיות לבנים יותר מהבניינים הידועים של גינדי בראשון לציון.
המכירה מתבצעת בהיכל התרבות. כתבת הארץ נועה קושרק הגיעה למקום לכתבת אווירה עם מסר. עשיתי עליה מוּב סמלי ותוך כדי כך עדכנתי אותה ששי גולדן הוא הבן של חנן גולדבלט. למחרת פרסמה קושרק שהגינדים לא ממש מוכרים בהיכל התרבות אלא מציגים בלבד, אבל אני הייתי עד לעשרות קבינות עם סוכני מכירות ישובים על מחשבי אפל, מתים להעיף את הנכס. האווירה הייתה של שוק עבודה מועדפת לקצינים במיל. מה שבאמת הרשים היה תפאורה של שדרות רוטשילד מיניאטוריות, כמו במיני איזראל.
מצד אחד נראה כאילו רני רהב הגה את האירוע, מצד שני היו עליו טביעות האצבע של אירוע אחר שהייתי בו לאחרונה, בריתה בסביון לאחת מבנות גינדי החדשות. גם אליו לא הוזמנתי. חתיכות היו לא שם ולא שם, חוץ מבלונדינית מפילה בשם דניאל ינאי שעמדה על המדרגות בשמלת נצנצים ועשתה כתבת וידאו על האירוע. על המיקרופון שלה היה כתוב "חדשות גינדי".
לגור ליד "החתול והכלב"?
הקטע הוא שהמיקום של הפרויקט, סביבת קרליבך פינת החשמונאים, הוא הכי מעפן. זה מקום שיוצאים אליו בימי שישי בקושי, בלי חשק, כשהולכים ל"חתול והכלב" או ל"גג" בסעדיה גאון. מי בכלל רוצה לגור ליד בית מעריב, על דרך פתח תקווה, ב"מתחם" עם כל מיני בתי ספר וגנים תלויים? הכי מביך. ברור שיש גם דמי ניהול מטורפים עם נתח שמן לגינדי, כלומר גם אם קנית דירה בלי משכנתא אתה הולך לשלם להם ריטיינר כל החיים בדמות דמי אחזקה. מעניין אם באמת יצליחו לאכלס את הלוקש הזה במכה אחת כמו בראשל"צ, בפחות ממאה שנה. בטוח יהיה עוד שבועיים אייטם בגלובס שיכריז ש-85% מהדירות כבר נקנו, ו-"10% נוספות על סף סגירה". בקומה השנייה היה תור ענק של אנשים שעצרו להביט בלוח עליו הופיעו מספרי הדירות והמחיר שלהן. העניין הוא שאי אפשר היה לדעת מה כבר נמכר. כמתיחה הדבקתי מדבקות צהובות קטנות על 5 דירות שלושה חדרים, 2.2 מיליון ליחידה.
עוד גימיק מדהים: כדי שאפשר יהיה להבין איפה ממוקם המתחם לעומת בית המכירה בהיכל התרבות, הרימו קרן לייזר מבית מעריב ובמקביל אחת מהבימה. שתי הקרניים הצטלבו מעל "פיצה פיליפה" בצומת מרמורק אבן גבירול. כדי לוודא את זה, עזבתי את היכל התרבות לצד כתב כלכליסט, שני צלמי פפראצי, קונסול ישראל בניו יורק לשעבר אלון פנקס ואיש הנדל"ן אלון קסטיאל. תפסה אותנו מישהי שניסתה להכתיב לקסטיאל את שמה המלא בפייסבוק, מורן ברק. כולם התחברו לפייסבוק בטלפון, אף אחד לא הצליח למצוא אותה בגלל השם הנפיץ.
על המזרקה החדשה ראיתי את חברה שלי בחצאית ג'ינס. נפרדתי מהשאר, ואני והיא חתכנו להתחרמן בגן יעקב המשופץ. הגן היה מואר מדי ונזכרתי שגם ככה יש עליי היקי על הצוואר מלפני שעתיים (ממנה). משם המשכנו למסעדת עדנה (סניף ת"א) ברחוב ירמיהו. בנות רמה"ש מכירות את התפריט בעל פה. אסור להתבלבל - צריך להזמין אך ורק סלט בשם "סלט עדנה", קציצות דג ופטריות בחמאת שום ויין לבן. גינדי סטייל.