פרשת תולדות מלווה את סיפורם של יעקב ועשיו. יעקב הוא איש תם, יושב ולומד תורה - מין חנון. עשיו הוא איש שטח, איש עבודה, צייד. רבקה, אמא של התאומים, עוזרת ליעקב להונות את אבא יצחק, כדי שהוא יקבל את הבכורה (למרות שנולד שני). למה היא פועלת במניפולטיביות? היא מבינה שאת עשיו לא מעניינת הבכורה, הוא יותר בקטע של סיפוקים מידיים. לעומתו, ליעקב יש סובלנות, הוא לא מחפש הנאות מידיות, הוא חושב קדימה.
בכל אחד מאיתנו יש יעקב ועשיו. יש את הצד שרוצה הנאות מידיות, הכל במזומן, רואה האח הגדול. ויש בנו גם את הנפש האלוקית, הנקודה ששום דבר לא משפיע עליה ומלכלך אותה. איפה אתם על הסקאלה? ואיך מאזנים בין שני הצדדים?