אנחנו כמה ימים אחרי אחד האסונות הגדולים שקרו במדינה. גם פגיעה בנפש ובחיי אדם, גם בעצים, בחי, בצומח, באוויר, באקולוגיה, בכלכלה... אבל דברים כאלה לא קורים סתם. כל דבר שקורה בעולם, יהודי יכול ללמוד ממנו משהו על עצמו ועל העולם.
בפרשת ויגש, יוסף עושה לאחים שלו תרגיל. אחרי שהם מביאים את בנימין, הוא נותן להם שקים של אוכל ושולח אותם לדרכם. כשהם הולכים, הוא שותל גביע כסף באחד השקים, ואז "תופס" את בנימין ומחליט להשאיר אותו כעבד. האחים לא יודעים איך לאכול את זה, איך לומר לאביהם שהם איבדו גם את בנימין - אחרי שיוסף הלך.
ואז יהודה אומר ליוסף לקחת אותו לעבד, במקום את בנימין. הוא בא בתוקף לשליט מצרים, ואומר לו מה לעשות. איך זה?
יש פה מפגש בין יוסף, שמייצג את מידת היסוד, לבין יהודה שמייצג את מידת המלכות. עבודת המלכות את השם באה מתוך אמונה בסיסית בקדוש ברוך הוא. אבל עבודת היסוד היא לקחת את כל התשוקות שלי ולהעלות אותן לקדוש ברוך הוא.
יהודה יודע שכשהוא בצרה, אלוהים איתו, ולכן יש לו אומץ לדרוש את מה שמגיע לו. ואילו יוסף הולך עם הטבע, מגיע לאט לאט למעמדו הרם. למעשה, בכל יהודי יש את שני הצדדים האלה - היסוד והמלכות.