לפני שש שנים בערך, כשנטלי פורטמן העבירה סמסטר באוניברסיטה העברית בירושלים, הפאב האהוב עליה בעיר היה הפאב שלי. דרכינו מעולם לא הצטלבו, אבל קיבלתי דיווחים עליה מצחקקת ורוקדת קצת, ומישהו שהיא שפכה עליו קצת מהמשקה שלה סיפר שהיא התנצלה בנימוס ובמתיקות אין קץ. אז כן, למרות שמעולם לא נפגשנו, יש סיכוי לא קטן שישבנו על אותו כיסא, ויכול להיות שמתישהו אפילו חלקנו כוס. העובדות הקלושות האלה, רבותיי, מקרבות אותי לכלת האוסקר הטרייה והישראלית לשעבר לפחות כמה צעדים לפניכם. מקנאים?
בטוח שכן. בהתחשב באובסס הארצישראלי על התחת של פורטמן שנמצא כרגע בשיאו, פלא שעוד לא ראיינו אותי לגיא פינס. עונת הפרסים שזה עתה הסתיימה כמעט והעבירה אותנו על דעתנו. כל צעד שקירב את פורטמן לעבר האוסקר רק גרם לנו להרגיש יותר קרובים אליה, ובאותה מידה, גרם לנו גם להעריץ אותה קצת יותר מדי: משחקנית מתוקה שבמקרה נולדה בירושלים, פורטמן הפכה בשבועות האחרונים במחוזותינו לאלה מיתולוגית שירדה אלינו מהר הזיתים. קרובי המשפחה הישראלים שלה מעולם לא הרגישו מחוזרים יותר, וכשהיא זכתה הייתה תחושה שהנה, סוף סוף יש סיבה לקפוץ שוב למזרקה בכיכר רבין.
קחי אותנו איתך!
אז מה זה הדבר הזה שגרם לנו לצאת מדעתנו מרוב גאווה ואהבה בשבוע האחרון? האם נפטור את עצמנו במילה השנואה "פרובינציה"? נמלמל שזה הכי קרוב שהגענו לפסלון המוזהב והנכסף הזה מזה שנים? או אולי זה בגלל שבניגוד ליהודים מצליחים אחרים שדי מתכחשים לישראל, למשל וודי אלן, פורטמן דווקא מטפחת את הקשר שלה עם העם הלבנטיני שאורב לה מאחורי עצי זית ותפוזים?
קחו לדוגמה את ההתנהלות שלה בפרשת ג'ון גליאנו: פורטמן, הפרזנטורית של הבושם החדש של דיור, לא היססה לרגע להביע שאט נפש מהמעצב האנטישמי. למעשה, מי יודע איזה חלק היה להתבטאות שלה בהחלטה לפטר אותו. היא פרסמה מכתבי תמיכה בישראל למול העליהום הפרו פלסטיני באוניברסיטה שלה, היא מקפידה לבוא ולבקר בארץ, יודעת עברית, השתתפה בסרט של עמוס גיתאי ואפילו יצאה כמה זמן עם לירון לבו. המסקנה ברורה: היא לא שונאת אותנו בכלל ואנחנו אסירי תודה על כך.
עם ההצלחה שלה, פורטמן, או אם נקרא לה לרגע בשמה המקורי, נטעלי, מוחקת מבחינתנו את ההסגרות של האחים אברג'יל וזאב רוזנשטיין לארה"ב, מעלימה את פרשת פולארד, מזיזה הצידה את כל תפקידי המחבלים של אקי אבני ואת הקריירה המקרטעת של מילי אביטל. היא נמצאת כרגע על המפה, ואנחנו קופצים ונתלים לה על הרגל ומייללים "קחי אותנו איתך".
מה יהיה כשהיא תלד? האם נתבאס שהיא לא מגיעה ללדת איתנו בתל השומר? נעקם את האף שהיא לא קוראת לו שמעון על שם נשיאנו האהוב? האם נפנה לה עורף במידה ולא תעמוד על כך שבן זוגה הכוריאוגרף יעבור ברית מילה? אולי גם נעביר ביקורת על בחירות התפקידים הבאים שלה? אל תשכחו – זה שהיא "משלנו", לא אומר שהיא שלנו. פורטמן היא אדם בפני עצמו שרק במקרה לא בחר להפנות עורף לשורשים שלנו. היא לא חייבת לנו כלום, היא לא מייצגת אותנו, ועם כל הכבוד לכישורי הבלט של עם ישראל, היא זו שהתאמנה במשך שנה לתפקיד הבלרינה המיוסרת והרעיבה את עצמה בזמן שאנחנו תקענו סביח. פסלון האוסקר הזה הוא אך ורק שלה. אנחנו מקסימום יכולים להתגאות ולפרגן.